אסיר שלקה בשחפת והדביק את משפחתו יפוצה ב-270,000 שקל
הזנחה פושעת: תנאי הטיפול הרפואי בבתי הכלא בישראל, אינם עומדים בסטנדרטים רפואיים מקובלים. כך טען בתביעתו, אסיר שישב בכלא במשך שנים, ולדבריו חלה בשחפת, אולם למרות תלונותיו לא אובחן ולא טופל כראוי, וכתוצאה מכך, לאחר שחרורו הדביק במחלה 4 מבני משפחתו.
האסיר, אימו, אחיו ואחותו, שכולם חלו בשחפת, תבעו פיצויים מהמשרד לביטחון פנים עקב רשלנות רפואית, בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה, באמצעות עו”ד סאמי אבו ורדה, מומחה לרשלנות רפואית ונזקי גוף.
הצדדים נשלחו לגישור, שם נקבע, כי מבלי להודות באחריותה, תשלם המדינה לכל בני המשפחה 270,000 שקלים. ההסכם אושר על ידי השופט אחסאן כנעאן.
בתביעה נטען, כי האסיר הצעיר, היה בריא שכשנכנס לכלא. כשנתיים לאחר שהחל בריצוי עונשו, הגיע למרפאת בית הסוהר והתלונן על כאבים בחזה העליון, שמתגברים בנשימה עמוקה. רופאה שבדקה אותו, לא העניקה לו כל טיפול. אחרי כ-4 חודשים הוא שוב הגיע למרפאה והתלונן על חולשה וקשיי נשימה, נבדק על ידי חובש, שמצא כי יש לו חום, אבל קבע ש”מצבו הכללי מעולה”. כשהמשיך להתלונן, קיבל אנטיביוטיקה אבל מצבו לא השתפר.
לטענתו, הוא היה ממתין מחוץ למרפאה מספר שעות, אך לבסוף מתעייף וחוזר לתא מבלי להיבדק. כמו כן טען, כי כשלא זכה למענה וטיפול הולמים מצד שלטונות הכלא למרות ההחמרה במצבו, הוא ביקש “לצאת לחופשה”, אך בית המשפט דחה את בקשתו.
האסיר שוחרר מהכלא עם ירידה משמעותית במשקל, כאבי חזה וגב חזקים ושיעולים מתמשכים. אבל בסיכום השיחרור נרשם: “… שוחרר ללא מניעה רפואית, לא נזקק לטיפול …”.
כמה ימים לאחר שיחרורו אושפז בבית חולים, שם אובחן כחולה בשחפת פעילה. בעקבות גילוי המחלה המדבקת, קרובי משפחתו נקראו לבדיקה ואז התברר כי אימו, אחותו, ושני אחיו נדבקו במחלה, ונאלצו לקבל טיפול תרופתי תקופה ארוכה ונותרו במעקב שוטף.
לתביעה צורפה חוות דעת של מומחה לרפואה פנימית, שכתב בין השאר על הטיפול בבית הכלא. “ההתייחסות, הטיפול והמעקב שלהם זכה, היו רשלניים ולא עמדו במבחן סבירות או טיפול סביר. לא נעשתה כל בדיקת הדמיה למרות החשד לדלקת ריאות. לא בוצעו בדיקות דם (ספירה, מדדי דלקת, ריווי חמצן) ולא היה מעקב למרות המשך תלונותיו”.
לדעת המומחה, אם היו מבוצעות הבדיקות הנדרשות, “יש סיכוי גבוה, שהחשד לקיום שחפת היה עולה ואז היה ניתן לתת טיפול ספציפי בשחפת על ידי תרופות ספציפיות, לנקוט בבידוד ולמנוע הדבקה של אנשים אחרים, והחמרת הנזק והפגיעה הריאתית”.
בסיכום קובע המומחה בין היתר, כי הטיפול הרפואי שניתן לתובע בשורות הנתבעת, לא תאם את הסטנדרט הרפואי המקובל והסביר בזמנים הרלוונטיים לאירועים. לדעתו האסיר זכאי לנכות רפואית בשל מצבו.