בית המשפט העליון הכפיל את עונשו של צעיר מקרית ים
5 שנות מאסר פסק בית המשפט העליון, על צעיר מקרית ים, שירה באדם אחר מטווח אפס, במקום 30 חודשי מאסר שהוטלו עליו בבית המשפט המחוזי. בכך קיבלו שופטי העליון את עירעור פרקליטות המדינה.
בית המשפט העליון ציין בפסק הדין, כי השימוש הנפוץ בנשק חם ככלי ליישוב סיכסוכים, תוך נטילת החוק לידי מבצע העבירה והמחירים החברתיים הרבים הנלווים למעשים אלו, מחייבים ענישה מוחשית ומרתיעה.
הנאשם דוד טבצ’ניקוב, בן 23, מקרית ים, הגיע למקום עבודתו של המתלונן באיזור התעסוקה ליד האיצטדיון בקרית חיים, בו עבד כשליח, כשהוא מצויד באקדח טעון. לאחר חילופי דברים בין השניים, שלף הנאשם לפתע אקדח, דרך אותו, הצמיד את הקנה לירך של המתלונן וירה בו כדור אחד. כתוצאה מהירי, נגרם למתלונן שבר ברגלו והוא אושפז בבית החולים. הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות נשק (נשיאה והובלה). בשלב הטיעונים לעונש, עתרה הפרקליטות לקבוע בעניינו של הנאשם מיתחם עונש הולם, שינוע בין 5 ל-8 שנות מאסר ולנוכח עברו הפלילי העשיר של הנאשם, עמדה על הצורך להשית עליו עונש מאסר בפועל ברף הגבוה של המיתחם.
בית המשפט המחוזי בחיפה, גזר על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים, בניכוי ימי מעצרו, הפעלת מאסר על תנאי למשך 12 חודשים בחופף, ומאסר על תנאי. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי, שאין מקום להטיל על הנאשם תשלום פיצויים לנפגע וזאת בשל “התנהגותו של המתלונן” בעדותו בבית המשפט.
המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה עירעור לבית המשפט העליון, הן על קולת העונש, והן על הקביעה לפיה הזכות לפיצויים מותנית בטיב התנהגות מתלונן בעדותו בבית המשפט.
בית המשפט העליון קיבל כאמור את עירעור הפרקליטות והחמיר את עונשו של הנאשם ל-5 שנות מאסר בפועל (4 שנים בגין המעשים + הפעלה של המאסר על תנאי במצטבר). כמו כן, התקבל העירעור בעניין הפיצויים, והוטל על הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך של 10,000 שקלים.
בית המשפט העליון ציין בפסק הדין, כי יש צורך לנקוט במדיניות מחמירה כלפיי עבירות הכוללות שימוש בנשק חם כאמצעי ליישוב סיכסוכים. כמו כן, נתן בית המשפט העליון משקל, עת החמיר את העונש בשל כך, שהנשק ממנו ירה הנאשם לא נתפס.
ביחס לפיצויים נקבע, כי “פסיקת פיצויים למתלונן בהליך הפלילי אינה פריבילגיה, אלא משקפת את זכותו לקבל סעד בגין פגיעה בזכויות. אכן, התנהגותו של המתלונן עשויה להשליך בעקיפין של פסיקת הפיצויים, מאחר שהיא יכולה להקשות על הצגת התשתית העובדתית המשקפת את הנזק שנגרם לו בפני בית המשפט. אולם, ההסתייגות מההתנהגות כשלעצמה, אינה שיקול. במקרה דנן, שבו נגרם למתלונן נזק פיזי ברגלו והוא אף נאלץ לעבור ניתוח, פסיקת פיצויים נראית על פני הדברים מתבקשת, בהיקף המשקף את הצורך במתן סעד מידי”.
את המדינה ייצגו בהליך העירעור עורכי הדין עדי שגב ואופיר ביתן, מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.