סליחה שהפקרנו אתכן 15 חודשים

תקווה שבלב: יחד עם השמחה, העיניים הדומעות מאושר ותחושת התרוממות הרוח, המדינה צריכה להתבייש בהפקרתן בשבי במשך 15 חודשים, של אמילי דמארי (28). רומי גונן (24) ודורון שטיינברכר (31). 471 יום הן היו בגיהינום מופקרות ע”י ממשלת ישראל המופקרת, שיכלה להציל אותן בעסקה כבר לפני 8 חודשים. היום מבינים כולם, שציר פילדלפי היה רק תירוץ להמשך הלחימה, כמו גם ציר נצרים. החטופים הפכו לכלי בלוח השחמט הפוליטי, רק כדי לשמר את השלטון של בנימין נתניהו.

איך ייתכן, ש-8 שרים הצביעו נגד עסקת החטופים, ובהם בן גביר, סמוטריץ’ ושריהם שהתנגדו למהלך, כמו גם השרים אמסלם ושיקלי מהליכוד. האם הכל פוליטי? ומה עם מצוות השבת החטופים? מי שרוצה להתיישב בעזה, שילך לגור בעזה, בלי גדודים וחטיבות שיישמרו עליהם. חבל על כל חייל שנופל למען מטרות הזויות.

ברוכות הבאות אמילי, רומי ודורון. נכשלנו בשמירה עליכן, נכשלנו בהבאתכן במהרה מהשבי ואנו מחכים לשאר השבויים בפעימה השנייה, השלישית והרביעית. אתן גיבורות ששרדתן, כמו גם שאר החטופים ששרדו בחיים. גם חיילי צה”ל גיבורים במסירת נפשם בשביל המדינה, כמו גם הנופלים, הפצועים, השבויים, המשפחות ואנשי המילואים.

ניצחון מוחלט לא יהיה לנו, כי לא ניצחנו. נפלו ונרצחו לנו אלפי חיילים ואזרחים, נפצעו מעל 10.000 חיילים ואזרחים, מאות אלפים הפסידו את ביתם, את עבודתם, את משפחתם. התקומה שלנו תהיה רק אם נשלב ידיים, נחזור להיות עם אחד, לב אחד, ובשביל שזה יקרה, צריך לצאת לדרך חדשה ישנה, שהחזיקה אותנו במשך כל הדורות. כדי שזה יקרה, צריך וועדת חקירה ממלכתית, כדי שתחקור, תסיק מסקנות ומי שצריך להיענש, שייענש.

אמילי, רומי ודורון, הבאתן את התקווה מחדש.