האישה דרשה מחצית מפיצויי הבעל לאחר 30 שנות גירושין

שיטת מצליח, לא עבדה לאישה גרושה, אשר דרשה לקבל מחצית מפיצויי בעלה ע״ס מיליון שקל, לאחר 30 שנות גירושין.

בני הזוג התגרשו לאחר 18 שנות נישואין בשנת 1993. במועד זה הם חתמו על הסכם גירושין, שקיבל עוד באותו היום תוקף של פסק דין. אחד הסעיפים בהסכם קבע, כי אם בעתיד הגבר יקבל פיצויים ממקום עבודתו, האישה תהיה זכאית למחציתם.

השניים שמרו על יחסים תקינים וגידלו את ילדיהם תוך שיתוף פעולה, אך אז, לפני מספר שנים, חודשים לפני שהגבר יצא לפנסיה, הגישה האישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שבה דרשה לקבל את חלקה בכלל הפיצויים המגיעים לגבר ממקום עבודתו, בחברה ממשלתית יציבה וידועה. עקב עשרות השנים בהן עבד הגבר ברציפות, הפיצויים אותם צבר הגיעו ליותר ממיליון שקלים.

במסגרת תביעתה טענה האישה, כי במועד הגירושין, היא הסכימה לוותר על חלקה בזכויות הפנסיה של הגבר, אותן צבר בתקופת נישואיהם, סכום של מאות אלפי שקלים. כמו כן טענה האישה, כי הסכימה לפדות את כספי הפנסיה והפיצויים מעבודתה שלה ולהעבירם לרכושם המשותף, בהסתמכה על כך, שהכספים אשר יגיעו אליה בערוב ימיה, עשויים לפצותה על כך.

הגבר, שנדהם מדרישתה המפתיעה של אישתו לשעבר, פנה לעו”ד עינבר לב, על מנת שתייצגו במאבק המשפטי המחודש נגד אישתו לשעבר.

בכתב ההגנה ציינה עו”ד עינבר לב, כי כוונת הסעיף בהסכם הייתה, שהאישה תהיה זכאית למחצית מכספי הפיצויים ממועד נישואיהם ועד המועד שבו התגרשו, ולא מעבר לכך. לדברי עו”ד לב, אילו הסעיף היה קובע הוראה כה חריגה, לפיה גרושה תהיה זכאית לזכויות שנצברו עשרות שנים לאחר הגירושים, היה הדבר נכתב במפורש: “הוראה כזו לא נכתבה אפילו ברמז”.

בנוסף, טענה עו”ד עינבר לב, כי טענות האישה על ויתור על החלק בפנסיה של בעלה לשעבר לא היה ולא נברא, ולראייה: הדבר כלל לא צוין בהסכם הגירושין.

השופטת חגית מטלין, סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה, קיבלה את טענת הגבר, באמצעות עו”ד לב, וקבעה: כי לו חלוקת הכספים הייתה אמורה להיעשות על כספים שנצברו לאחר מועד הקרע, הרי שהדבר היה צריך להיכתב מפורשות ובצורה ברורה.

“דווקא משום שהתובעת ויתרה על חלקה בזכויותיו הסוציאליות של הנתבע, והסתמכה על הבטחתו לטענתה, כי אם יפרוש מעבודתו בעתיד יחלוק עימה מחצית מהפיצויים, חייבה אותה להעלות על הכתב אופציות פיצוי אחרות, ולו רק מהטעם, כי בעת ההיא, לא היה ידוע ומובטח, כי הנתבע ימשיך בעבודתו עד צאתו לפנסיה”, קבעה השופטת, “מי היה ערב לתובעת, שיום לאחר חתימה על הסכם הגירושים, או חודש או שנה אחרי זה, לא יעזוב הנתבע את מקום עבודתו?”.

גם את טענת האישה, לפיה היא ויתרה לגבר על זכויותיו הסוציאליות בתמורה למחצית מכל כספי הפיצויים, דחתה השופטת וקבעה: “גם הנתבע ויתר לתובעת על זכויותיה הסוציאליות”.

לסיכום פסקה השופטת, כי האישה זכאית לחלקה היחסי בפיצויים במועד קבלתם על ידי הנתבע עם פרישתו, עבור השנים מיום נישואיהם ועד למועד הגירושין. “לא שוכנעתי כי במקרה זה מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהסדר זה”, דברי השופטת.