האם קללות בנוכחות אנשים: “זבל”, “כלב” ו”בן זונה” הם לשון הרע?

מי שאיתנו לא שיגר ביטויים בעידנא דריתחא? מי מאיתנו לא נפגע מדברים וברגע של כעס פלט ביטויים כלפיי אחרים, מבלי לחשוב הרבה? בית משפט השלום דחה תביעה של קבלן, אשר הלקוח שלו התעכב בביצוע תשלומי בניית הדירה ושיפורים שנעשו בה, ומאחר וחלף זמן רב, שיגר אליו מכתב התראה באמצעות שניים מעובדיו.

ברגע שבעל הדירה החייב את הכסף, קיבל לידיו את מכתב ההתראה, “נשרף לו הפיוז” והוא החל לשחרר מפיו ביטויים, אשר צולמו והוסרטו ע”י עובדי הקבלן התובע, שדרש את כספו.

בין שאר הביטויים שאמר הנתבע (בעל הדירה), נאמר: “… מה רוצה הזבל הזה…”, “… מהזין הוא יקבל את הכסף…”, “… בן זונה, כלב, הוא יסבול ממני….”, “… אני לא רוצה לשלם לו ויעשה מה שהוא רוצה…”.

הדברים צולמו והוסרטו ואין חולק על כך. ברגע שהקבלן ראה, שאת הכסף הוא אינו מקבל ועוד פוגעים בכבודו, הגיש תביעת לשון הרע על 50,000 שקלים ודרש למצות את הדין. לתביעה צורף סירטון עם הדברים שנאמרו וכן תצהירים של שני עובדיו, שהיו במעמד מסירת מכתב ההתראה.

הנתבע באמצעות עו”ד מוני עזורה, הגיש כתב הגנה, בו טען כי התובע לא קיבל את הכסף, כיוון שיש לבצע תיקונים בדירה, מאחר והעבודות בוצעו בצורה לא תקינה ולא ראוייה. הנתבע הודה כי אכן כעס על התנהלות הקבלן כלפיו, שכן מעולם לא קיבל מכתב התראה מעו”ד.

עוד הוסיף עו”ד עזורה: “הנתבע לא איים ולא תקף וברור שעומדת לזכותו טענת אמת דיברתי, ומכל מקום, גם אין ולא הונחה תשתית ראייתית כלשהי לעילת תביעה, העומדת בחוק איסור לשון הרע”.

לאחר עדויות הצדדים, כתב הרשם הבכיר ריאד קודסי בהחלטתו: “… כאשר מדובר בפירסום שנעשה בשעת כעס ומריבה, לרוב הוא לא יתפרש ע”י האדם הסביר כמבטא אמירה עובדתית. בדרך כלל, יתפרש פירסום שכזה כביטוי של כעס, אשר אין בו, במבחן האדם הסביר, כדי להקים אחריות לפי חוק לשון הרע”.

עוד הוסיף השופט: “במקרה דנן, נאמרו הדברים עת נמסר לנתבע כתב התביעה והדבר עורר את כעסו… בחינה אובייקטיבית של הביטויים ונסיבות המקרה בו נאמרו הדברים, מביאה לדעתי למסקנה, כי מילים אלו נאמרו כקללות המוניות, גידופים וכשפת רחוב בשעת כעס, ולא כלשון הרע כהגדרתו בחוק. גם הביטוי “בן זונה” אינו מציין אמירה עובדתית, ואף המאזין הסביר לא היה מפרש ביטויים אלו במקרה דנן כעלבון אישי, אלא כצורת שיח, אף כי אינה רצויה במחוזותינו”.

סוף דבר קבע השופט: “מאחר וקבעתי כי אין באמירות אלו כדי להקים עוולת לשון הרע, די בכך להביא לדחיית התביעה… התובע (הקבלן) יישא בהוצאות הנתבע בסך 3,500 ש”ח, אשר ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל”.

עו”ד מוני עזורה: “מרגע קבלת התביעה הבנתי, כי אין בה ממש. הקבלן נפגע מאי קבלת כספו בגין הבנייה, כשללקוח שלי היו השגות על טיב הבנייה, ולכן החליט הקבלן להגיש תביעת לשון הרע. גם השופט הבין כי בנסיבות המקרה, הן לא נאמרו או נכתבו בפרהסיה”.