עבודה בראש נקי: בשעה שאחד ההורים עובד בבית החולים רמב”ם סביב השעון ולא פחות מ-12 שעות עבודה רצופות, הראש שלהם פנוי להצלת חיים, כיוון שבית החולים פתח שמרטפייה ל-450 ילדים, במתחם התת קרקעי הממוגן בישראל, בבית החולים רמב”ם בחיפה.
השמרטפייה נפתחה, לאחר שחלה הסלמה במצב הביטחוני ומסגרות החינוך מקו חיפה צפונה, לא יכלו לקלוט פיזית את התלמידים בגנים ובבתי הספר. כיוון שרמב”ם כבית חולים חייב להמשיך ולתפקד יחד עם העובדות והעובדים, הורים לילדים קטנים, הדבר חייב מציאת פתרון, שכבר הופעל אמנם בעבר, אולם כעת, מדובר בהיקף חסר תקדים של פעילות. יחד עם עיריית חיפה, נפתחה שמרטפייה ל-450 ילדים וילדות, בגילאי 3-12, בעשר כיתות לימוד, במתחם ייעודי בקומה מינוס 2, בבת החולים הממוגן שבלב הקריה הרפואית.
בכל כיתת גן יש משחקייה, מושבי רביצה, מחצלות משחק, טלוויזיה עם תכנים מוכרים ואהובים לילדים, שולחנות יצירה, פופים, מגרות אחסון, משחקי יצירה ועוד הפתעות. הקמת המתחם כאזור ייעודי לשהיית ילדים, הינה תוצר של מיזם משותף של המרכז הרפואי ובית הספר לארכיטקטורה בצלאל בירושלים. תכנון המתחם ועיצובו בוצע בהתנדבות מלאה על ידי ליאור רמון, עוזר הוראה בבית הספר לארכיטקטורה, ושרון אדר, סטודנטית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. הקמת כיתות הגן התאפשרה, הודות לתרומה נדיבה ממייקל ולינדה פריז מבוסטון, באמצעות הקרן המשפחתית שלהם.
לדברי מאיה בנימין, מנהלת מדור רווחה באגף משאבי אנוש ברמב”ם: “ברגע שקיבלנו את ההנחיה לפתוח את השמרטפייה, חשבנו על כל פרט, במטרה לענות על כמה שיותר צרכים של העובדות והעובדים ברמב”ם וילדיהם. כך למשל גייסנו יחד עם עיריית חיפה, סייעות דוברות עברית, רוסית, ערבית ואמהרית, ומדובר ב-200 אנשי צוות, שיסייעו ל-400 עד 450 ילדים ב-10 כיתות”.
לדברי מירב גנות, מנהלת מחלקת רווחה באגף משאבי אנוש ברמב”ם: “יש מוטיבציה גבוהה בקרב הסייעות לעבוד כאן, לתרום ולעזור, וזה לא דבר מובן מאליו. אנחנו כמשפחת רמב”ם, מאד מעריכים את זה ומוקירים את פועלן”.
אסף בכר, מנהל משאבי אנוש ברמב”ם, מסכם: “זה משהו שלא נעשה מעולם, זו פעם ראשונה שאנחנו פותחים את השמרטפייה במסגרת הזו, בחניון התת קרקעי שלנו. לשם כך הקצאנו אזור ושידרגנו בו תשתיות. כבר הקצאנו אזור ייעודי במתחם לגילאי 0 עד 3, וכדי להפעילו אנו מחכים להוראות פיקוד העורף. כל עוד זה המצב במדינה, אנחנו שקטים ומעניקים לילדים הללו את המקום הכי בטוח שהם יכולים להיות בו, מתוך תקווה, שכבר בקרוב נחזור לחיות בשקט”.