המשבר הגדול של מכבי חיפה

הלך הגביע: עד לפני חודשיים, הסתובבו אוהדי מכבי חיפה עם חיוך מרוח על הפרצוף. הפער ממכבי ת”א והפועל באר שבע עמד על 7 נקודות, השחקנים טרפו את הדשא והנקודות קפצו כמו במכונת פופקורן. חלק מהאוהדים שפינטזו על עונת טריפל (אליפות, גביע ואלוף האלופים), אפילו התלוצצו, שבכוונתם ללכת לחייט כדי לקחת מידות לחליפה ולהזמין תור אצל הספר, כדי להתכונן לעונה מטורפת.

באו החודשיים האחרונים וריקוד המכונה נעצר. איבוד הנקודות החל להיות דבר שבשיגרה. הכדורגל כבר לא היה מלהיב, אצילי, חזיזה, שרי ופיירו, הפסיקו להיות המלאכים של הקדוש ברוך הוא ואז החלה הנפילה. הכדורגל המלהיב נעלם, האנרגיות היו בגובה הדשא והתוצאות בהתאם. רק ברק בכר נשלח לחזית כדי להסביר, מי, מה, למה וכמה. תירוצים וקלישאות בשקל.

ההפסד למכבי נתניה אמש (שלישי) 1:2 בגביע המדינה ועוד באיצטדיון סמי עופר עם 30.000 איש, היה צורב, מבזה ומעורר מחשבות, שמא פער הנקודות ממכבי ת”א ובאר שבע, יכול לא להספיק לאליפות שלישית רצופה, וכמו שהלך הגביע, גם האליפות יכולה לברוח מהידיים. עובדה אחת כבר יש מהפסד הגביע לנתניה, מכבי חיפה לא הצליחה להעפיל לחצי גמר בפעם השלישית ברציפות.

איפה רוני רוזנטל, אייל ברקוביץ, ראובן עטר וברוך ממן, כשצריכים אותם?