זוכה אב שהואשם באונס בתו

זיכוי מהדהד: בית המשפט המחוזי בחיפה, זיכה לאחרונה פה אחד, אב שהואשם בעבירות מין כלפיי בתו. הנאשם, שיוצג בידי עורכי הדין מיקי חובה וגיא שמר, זוכה מכל שלושת האישומים נגדו.

האישום המרכזי כלל אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים, התייחס לאירוע, שהתרחש כעשור לפני הגשת כתב האישום, לאחר שמלאו לבת 18 שנים. שני האישומים האחרים התייחסו למעשים מגונים, שיוחסו לאב מספר שנים קודם לכן, כאשר המתלוננת הייתה קטינה.

בנוגע לאישום המרכזי, קבע השופט שמואל מנדלבום, כי עדות המתלוננת שימשה כראיה היחידה נגד הנאשם. מולה עמדו ראיות חפציות שעל פניהן סתרו את עדותה, או לכל הפחות לא התיישבו באופן מהותי עם האמור בה.

השופט מנדלבום קבע, כי עדויות בני משפחתה של המתלוננת ועדות המטפלת, היו רלוונטיות בעיקר למצבה הנפשי בתקופה מסוימת, אך לא היה בהן משקל נגד מספיק, לראיות שלא התיישבו עם גרסתה.

בהכרעת הדין, נדונו גם טענות המאשימה בנוגע לגרסת הנאשם. השופט מנדלבום קבע, כי גם אילו היה מקבל את הטענה, שהתגלו שקרים מהותיים בגרסתו, תוך שהדגיש, כי אינו קובע שכך היה, שקרים של נאשם, בוטים ככל שיהיו, אינם יכולים לשמש תחליף לראיות, שעל המאשימה להביא, כדי להוכיח את אשמתו מעבר לכל ספק סביר.

בהכרעת הדין נקבע, כי בשל החשש מהרשעת חפים מפשע, קבע חוק העונשין, כי אדם לא יישא באחריות פלילית לעבירה, אלא אם אשמתו הוכחה מעבר לספק סביר. ההגנה אינה נדרשת להציג ראיה חד-משמעית, המוכיחה את חפותו של נאשם; די בכך שתעורר ספק סביר, המותיר על פי השכל הישר, ההיגיון וניסיון החיים, שאלה אמיתית באשר לאשמתו.

השופט מנדלבום קבע, כי מצבור הראיות הותיר סימן שאלה אמיתי ביחס לאשמת הנאשם באישום המרכזי, וכי עלה בידי ההגנה לעורר ספק סביר לאשמתו. השופטת גלית ציגלר הצטרפה למסקנתו של השופט מנדלבום, וקבעה, כי על סמך בחינת כלל העדויות והראיות, המאשימה לא הצליחה להוכיח, שהנאשם ביצע את המעשים שיוחסו לו. החבר השלישי בהרכב השופטים, השופט יחיאל ליפשיץ, הצטרף אף הוא לעמדת חבריו, ובפסק הדין נקבע פה אחד, כי הנאשם זכאי מכל שלושת האישומים.

השופט ליפשיץ ציין, כי ההגנה התנהלה כלפיי המתלוננת באופן ענייני וגילתה את הרגישות המתבקשת, והביע תקווה, כי המתלוננת ויתר המעורבים, ימצאו את הדרך לרפא את פצעיהם.

ההליך התקיים בדלתיים סגורות ותחת צו איסור פרסום. לאחר הזיכוי, עתרו עורכי הדין מיקי חובה וגיא שמר, להתיר את פרסום הכרעת הדין, לאחר השמטת פרטים מזהים.

השופט ליפשיץ קבע, כי הכרעת הדין עצמה לא תפורסם, אך התיר לפרסם את ההחלטה החושפת את עצם קיום ההליך, את תוצאתו ואת עיקרי נימוקי הזיכוי. שם הנאשם נותר חסוי.

לדברי עו”ד מיקי חובה וגיא שמר: “מרשינו זוכה פה אחד מכל האישומים שיוחסו לו. בית המשפט קבע, כי הראייה היחידה שעמדה נגדו באישום המרכזי, לא התיישבה עם הראיות החפציות שנבחנו במשפט. זיכוי מסוג זה מזכיר, כי גם כאשר מדובר באישום הקשה ביותר, מוטל על המדינה נטל הוכחה מעבר לכל ספק סביר, ועל סייג זה עמד ובצדק הרכב השופטים”.