מרקוביץ: “זו ממשלה קקה אבל עיקר האשמה על מנהיגי הציבור הערבי”

רגיעה מסויימת נרשמה בימים האחרונים בכמות האירועים על רקע לאומני בתוך מדינת ישראל, והחיים מנסים לחזור למסלול שפוי. למרות זאת, ברור לכולם, שייקח זמן רב עד שמערכת היחסים בין יהודים לערבים תחזור להיות כבעבר, ואת הצלקות של המשבר הנוכחי, נרגיש עוד שנים קדימה. 

המשנה לראש עיריית קרית מוצקין, יוסי מרקוביץ, ציין בריאיון ל”חדשות הקריות”, כי להערכתו זה יקרה בסופו של דבר, ובמקביל היפנה אצבע מאשימה כלפיי מנהיגי הציבור הערבי וכלפיי ממשלת ישראל, כאחראים למצב שנוצר: “מה שקרה בשבוע האחרון, הוא תוצאה של חולשה פוליטית וכניעה לגחמות של מנהיגי הציבור הערבי. כל פעם שניסו להקים תחנת משטרה במיגזר, הם צעקו, מחו והשתוללו. אפילו בתחנות מד”א הם ראו משהו שלא צריך להיות בכפרים. הם אפילו מחו על כך, שהמשטרה נכנסה לכפרים, ניסתה לעשות סדר ולאסוף נשק. נכון שבשנים האחרונות, כאשר הפשע השתולל אצלם ואנשים נהרגו ברחוב, הם צעקו איפה המשטרה, אבל זה היה כלפיי חוץ. גם הממשלה שלנו אשמה, כי זו ממשלת קקה. שנים הייתה להם הזדמנות לטפל במצב והם לא עשו את זה, לא אספו נשקים ולא עשו סדר”.

מה הרגשת כשראית מה קרה בלוד, בעכו ובחיפה?

צער רב. בסופו של דבר, עם כל הכבוד לכל העולם ואישתו, נגזר עלינו לגור פה יחד וכולם צריכים להפנים את זה. מה שקרה בשבוע שעבר היה פוגרום. בתי כנסת שרופים, ומעבר בין בתים כדי לראות איפה גרים יהודים, כדי לשרוף את ביתם. אני מכיר היטב את ההיסטוריה באירופה, את הפוגרומים שהיו וזה מה שקרה בשבוע שעבר. למרות ניסיון לעשות סימטריה, לא שמעתי באף בית כנסת, שקוראים למתפללים לצאת ולשרוף מסגדים. לא תיארתי לעצמי, שאחרי מהומות אוקטובר 2000 ומה שקרה בעכו לפני כמה שנים ביום כיפורים, נגיע שוב למצב כזה. אני לא מבין מה התועלת בלהרוס בתי מלון, עמודי חשמל, מסעדות, חנויות וכבישים. פורענות וונדליזם לא השיגו כלום ולא ישיגו כלום. מצד אחד רואים את הרופאים, הרוקחים והאחיות הערבים, בבתי חולים ובקופות החולים עובדים ביחד, מחייכים ועוזרים, ומצד שני, ישנן תופעות מחרידות שכאלו. זה מעלה שאלות לגביי המקום הזה, איך ממשיכים מפה הלאה. יש לי חברים ערבים, וגם הם מספרים, שהם פוחדים מהאספסוף הזה. אני לא מבין מהיכן מגיע הרוע הזה. 

מה צריך לעשות?

לעשות את מה שמזמן היה צריך לעשות. לאסוף את הנשקים ולהשליט סדר. גם בצפון, גם בדרום ובכל הארץ. עם הטרוריסטים בעזה נדע תמיד להתמודד, אבל פה צריך לטפל במצב המטורף הזה. לא יכול להיות, שתושבים לא יוכלו לחזור לבתיהם אחרי שעה חמש אחר הצהריים, כי הם פוחדים מה יקרה בכבישים. זה מטורף וצריך לשים לזה סוף. 

עד כמה יש תרומה למנהיגים משני הצדדים למה שקרה?

תרומה גדולה, כי המנהיגים בונים את עצמם על המחלוקות בינינו, גם הממשלה וגם ההנהגה הערבית. דווקא בתקופה שקם מנהיג ערבי, שאמר כי מה שמעניין אותו הוא המצב פה, לא מה שקורה בעזה, המצב התדרדר. מנהיגי המיגזר חייבים להבין, שהתפקיד שלהם הוא בעיקר לדאוג לתושבים כאן, לא בשטחים. גם הממשלה שלנו אשמה, בדברים שלא עשתה במשך שנים.

האם המשבר הזה חיסל את האפשרות של מפלגה ערבית בהנהגת המדינה?

כרגע הראש לא שם, צריך לתת לדבר הזה לעבור ואחר כך לדבר פוליטיקה. אני מסתכל על בני גנץ ואומר, תודה לאל שהוא שם. שהמלחמה תעבור, אני מאמין שיימצא פיתרון. אולי גנץ ובנט יידעו לסגור משהו שפוי. כל ממשלת השינוי שדיברו עליה, לא הייתה הגיונית. הם אמרו שלא ייטפלו בנושאים מדיניים במשך שנה. הלו, אנחנו בישראל לא בשוויץ. אי אפשר לא להתעסק בפוליטיקה שנה, עם כל הרצון הטוב. אני מצדיע לגנץ ולרמטכ”ל כוכבי, הם עושים עבודה טובה וחכמה, הם מתנהלים יופי, אבל המילה האחרונה עדיין לא נאמרה.

השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה צריך ללכת הביתה?

לא יודע. הוא שר רק שנה, אי אפשר להפיל את כל התיק עליו. לא חושב שהוא האשם העיקרי, שיכל לעשות תוך שנה, מה שלא עשו פה שנים. 

אתה אופטימי?

המצב מורכב, ההנהגה הערבית חייבת להבין, שמה שהיה, אסור לו להמשיך להיות. אבל בסך הכל הכללי אני אופטימי: אין לי ארץ אחרת, לא מתכוון ללכת לשום מקום, הילדים והנכדים שלי פה, החברים והמשפחה. חייבים להיות אופטימיים ולבסוף גם נמצא פיתרון, כי גם רוב הערבים בארץ, נגד מה שקרה פה בשבוע האחרון.