מאמן הכושר והמתאמנות קיימו יחסים מיניים שהופצו ברשת
החטא ועונשו: הסערה המסתובבת היום ברשתות החברתיות, אודות מאמן הכושר מיבנה, שצילם את יחסיו המיניים עם המתאמנות שלו, הפך לסיפור הנקרא ביותר בשבוע החולף, עם יותר ממיליון צפיות. הכל החל לפי הפרסומים, כשבעלה של אחת המתאמנות חשד, שמשהו קורה בין מאמן הכושר האישי לבין אישתו, וכך חדר למצלמות חדר הכושר וחשף עולם ומלואו. תוך פרק זמן קצר התמונות עם הנשים הופצו ברשת והחלה מהומת אלוהים, מי מהמתאמנות מצולמת מקיימת יחסים עם מאמן הכושר, אשר חלקן על פי הפרסומים, נשים נשואות.
מעבר לסקרנות הטבעית לראות במי ובכמה נשים מדובר, ישנה בעיה משפטית, מי הפיץ ומי ממשיך להפיץ את התמונות ברשת, שכן מדובר בצנעת הפרט.
עו”ד שלומי וינברג, המתמחה בחוק הגנת הפרטיות ובתביעות בגין פגיעה בשם, לשון הרע ודיבה, מסביר כי הפרשה, שבה דלפו סרטונים ממצלמות האבטחה במכון הכושר ביבנה, מציפה שאלות משפטיות רחבות היקף.
לדבריו, העובדה שהצילומים בוצעו כביכול בחלל ציבורי, אינה שוללת בהכרח את זכות הפרטיות של הנשים שתועדו, שכן הפסיקה בישראל קובעת, כי גם במרחב ציבורי קיימת ציפייה לגיטימית לפרטיות, בייחוד כאשר מדובר במצבים אינטימיים. בעקבות הפצת הסרטונים, התחוללה סערה וכללה תגובות קשות וקללות נגד מאמן הכושר והנשים המצולמות.
לדברי עו”ד וינברג, במקרים בהם גברים כנשים מצולמים ללא הסכמתם וצילומיהם האינטימיים מופצים בציבור, פתוחה בפניהם הדרך להגיש תביעות על פגיעה בפרטיותם, וכן תביעות על פי חוק איסור לשון הרע.
במסגרת פגיעה בשם, סכומי הפיצויים שייפסקו להם עשויים להגיע ליותר מ-65 אלף שקלים לכל נתבע, ואף להכפיל עצמם, אם תוכח כוונת זדון. בנוסף, חוק איסור לשון הרע מקנה במקרים שכאלה, פיצוי של עד 80 אלף שקלים.
כמו כן ניתן לתבוע גם פיצוי על נזק לא ממוני, כלומר על השפלה כאב וסבל, ללא הגבלה בחוק, בייחוד כאשר עסקינן בהפצת סרטונים מיניים. לדברי עו”ד וינברג, בתי המשפט בישראל נוטים להחמיר במקרים, שבהם דלפו סרטונים אינטימיים וכבוד המצולמים ופרטיותם נפגעו קשות.
האם בעל מכון הכושר עשוי להיות חשוף לתביעות בגין רשלנות על כך, שלא שמר על אבטחת המידע במכון כראוי?
בעל המכון אכן עלול לעמוד בפני תביעה על רשלנות, אם יתגלה שלא נקט באמצעים ההולמים לשמירת המידע. יחד עם זאת, היקף האחריות שלו דורש בחינה פרטנית, מאחר ולא ניתן לדעת אם בכלל קיימת עבורו אחריות על דליפת הסרטונים.
האם עצם זה שמעשים נעשו במקום ציבורי – חדר כושר – אינם שומטים את הקרקע מפני תביעה של המצולמים?
העובדה שמדובר בחלל ציבורי, כלל אינה מבטלת את הזכות לפרטיות המצולמים, שכן גם במקום שאינו מרחב פרטי לחלוטין, יכול האדם לצפות, שלא יתעדו אותו במצבים אינטימיים ויפיצו את התיעוד ללא הסכמתו.
מהי האחריות המשפטית של מפיץ הסרטונים, והאם יש הבדל בין מי שפרץ למצלמות לבין מי שהפיץ את הסרטונים ברשתות החברתיות?
לשאלת ההבדל, שבין מי שפרץ למצלמות לבין אלו שהפיצו בפועל את הסרטונים, מבהיר עו”ד וינברג, כי שניהם חשופים לתביעות משמעותיות ואף לסנקציות פליליות, שכן חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע, מעניקים סעדים נגד כל גורם שהיה שותף לפרסום הפוגע. לדבריו, גם החוק למניעת הטרדה מינית, אוסר במפורש על “פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו ללא הסכמתו”, ומאפשר פיצוי של עד 120 אלף שקלים לכל אירוע.
הסיפור החם של השבוע, על מאמן הכושר מיבנה, שקיים יחסי מין עם המתאמנות שלו. כל השאלות והאפשרויות, מפי עו”ד שלומי וינברג. צילום מהאתר שלו. לפי ס’ 27א’ לזכויות יוצרים.
כיצד ניתן לפעול כדי להוריד סרטונים ותמונות כאלו מהרשתות החברתיות והאם זה בכלל אפשרי באופן יעיל?
לדברי עו”ד וינברג, במקרים שבהם מופצים תכנים אינטימיים באופן נרחב, כמעט בלתי אפשרי לעצור לגמריי את ההפצה, אף שצעד ראשון רצוי הוא פנייה לרשתות החברתיות, למנהלי קבוצות ולאתרי אינטרנט, בדרישה להסרת התוכן או לצמצום היקף החשיפה. במקרים שכאלה, מומלץ לפנות למנהלי הקבוצות שבהם הופצו התכנים ולבקש להורידם באופן מידי. במקרים של תגובות פוגעניות מצד גולשים, ניתן לפנות למנהלי הקבוצה ולרשתות החברתיות, בבקשה להסיר תכנים כאלה, וככל שהמגיב מזוהה וניתן לאתרו, פתוחה הדרך בפני הנפגעים להגיש נגדו תביעה בגין לשון הרע. ניתן גם לא להסתפק בכך, ואף לפנות לרשתות החברתיות עצמן ולאתרים השונים, בדרישה להסרת התכנים הפוגעניים, ובמקרים שבהם גופים אלה לא יפעלו להסרתם, יש בהחלט מקום לתביעה נגדם.
האם ניתן לתבוע פיצויים בגין נזק נפשי או פגיעה בשם הטוב כתוצאה מהפצת הסרטונים, ואם כן, איך מעריכים את גובה הפיצוי במקרים כאלו?
בית המשפט יתרשם מהנזק אותו ספגו התובעים – הנזק לשמם הטוב, לפרטיותם, למשפחתם, הפגיעה הפריפריאלית במעגלים השונים (כמו עבודה, משפחה, חברים וכו’), וככל שיתרשם שהנזק גבוה יותר, כך סביר שהפיצוי יגדל בהתאם.
האם יש מקום לפנות לבתי משפט בבקשה לצו מניעה שיאסור על הפצת הסרטונים או המשך התגובות הפוגעניות ברשת?
ניתן בהחלט לפנות לבית המשפט ולבקש צו מניעה נגד הפצת הסרטונים ופרסומים פוגעניים נוספים, אף כי השפעת של צעד כזה עלולה להיות מוגבלת, מהרגע שהחומר כבר הופץ ברבים – בבחינת “מים מתחת לגשר”.
מהי המשמעות המשפטית של סרטונים שמופצים ללא הסכמת המצולמים, במיוחד אם מדובר בתוכן מיני?
לדברי עו”ד וינברג, משמעות הפצה כזו חמורה ביותר, והיא חורגת מדיני הנזיקין, ואף מקימה תשתית להגשת כתב אישום נגד המפיצים. לדבריו, החוק למניעת הטרדה מינית מגדיר הפצה שכזו כהטרדה מינית, עבירה המצדיקה הגשת כתב אישום עקב אחריות פלילית, ולצד זאת, הענקת פיצויים משמעותיים לקורבנות מצד העבריינים. לדבריו, בתי המשפט, רואים בחומרה מקרים שבהם מופרים פרטיות וכבוד האדם, על ידי הפצת תכנים אינטימיים שלו ברבים.
בכמה להערכתך יפוצו הנפגעים מהפצת הסרטונים, אם הם אכן יפעלו על פי חוק, ויגישו תביעות נגד מי שהפיץ את תמונותיהם האינטימיות?
עוד מוקדם לדעת את היקף הפיצויים, משום שעדיין לא הבשילה החקירה המשטרתית, ולא ברור עדיין מי המפיצים, ועד כמה אחראים בעלי המקום על דליפת הסרטונים. חרף כך, ניתן להעריך, שהפיצויים שיינתנו לקורבנות, ייאמדו במאות אלפי שקלים לכל הפחות, אם לא למעלה מכך.