תביעה נדירה הוגשה לפני מספר חודשים לבית המשפט למשפחה, ובה ביקש האב, המשמש בשנתיים האחרונות כמשמורן יחיד על בנו, כי יוטלו על האם תשלומי מזונות מוגדלים, עקב אי עמידתה המתמשכת בתשלום המזונות שקבע לה בית המשפט.
את האם ייצגו עורכי הדין, ארתור שני ורונית א. זיסמן, אשר טענו בכתב הגנתה, כי האב הוא שאחראי למצב, מפני שהוא זה שטרח להוציא את הילד ממשמורת האם, תוך שהכפיש את שמה והוא זה שגרם להתדרדרותה הנפשית, על רקע פוסט טראומה אותה היא נושאת זה שנים בשל הסיכסוך הקשה והניכור ההורי.
עורכי הדין שני וזיסמן הצביעו על פערי ההשתכרות העצומים בין הצדדים. בעוד שלדבריהם, האם נתונה בחובות של עשרות אלפי שקלים ויכולת השתכרותה נמוכה (היא משתכרת כ-2,500 שקלים בחודש), נהנה האב מחסכונות בסכום כולל של למעלה מ-500 אלף שקלים, משכר ברוטו של כ-11 אלף שקלים בחודש, וממגורים ללא עלות בבית אותו ירש מאימו המנוחה.
בנוסף, טענו עורכי הדין ארתור שני ורונית זיסמן, שפסיקת מזונות קטין לא יכולה לשמש כלי עונשי בידי הערכאה השיפוטית, כך שמלכתחילה תביעתו איננה רלוונטית לפי הדין, החל בנושא מזונות ילדים.
לנוכח מכלול הראיות והטענות, קבעה כבוד השופטת מירב אליהו מביהמ”ש למשפחה, כי על האם להשתתף מעתה ואילך במזונות הקטין בסך של 480 שקלים בחודש, עד אשר מצבה הנפשי יאפשר לה למצות את יכולת השתכרותה, ובכפוף לשינויי נסיבות עתידיים.
השופטת אליהו הסבירה את פסק דינה בכך, שהאם אינה מחויבת בתשלום מזונות מן הדין, בו חייב האב בלבד, אלא רק בתשלום מזונות מן הצדק, שגם אותם תשלם רק אם יש בידה די על מנת להתקיים, תנאי שלא מתקיים במקרה זה, ובייחוד נוכח הנסיבות שגרמו מלכתחילה לכך, שהאב משמורן בלעדי בנסיבות המקרה הספציפי.
בנוסף קבעה השופטת, כי ההוצאות הנוספות של הקטין לא יחולקו שווה בשווה בין ההורים, בגלל פערי ההשתכרות בפועל וכושר השתכרותם העתידי. משכך, קבעה כי האב ימשיך ויישא ב-70% מההוצאות הנוספות של הקטין, בעוד שהאם תישא רק ב-30% מהוצאות אלה.
הוא רוצה רק למיטט אותה יותר בסופו לא יעזור לו כלום היא תמיד תהיה אמא של הילד והנקמנות. הזאת תחזור אליו בגדול תרפה אמא דוחה טוב לילד
כשהאמא צריכה לשלם מזונות טובת הילד נעלמת