צעירת השבט

בגיל 28 הפכה סתיו שפיר לחברת הכנסת הצעירה ביותר בכנסת ה-19. בגיל 29, שמה נכלל ברשימת “30 המבטיחים מתחת לגיל 30” של המגזין “פורבס”. בגיל 30, היתה לחברת הכנסת הצעירה ביותר בכנסת ה-20. היום, בגיל 34 בלבד, היא המתמודדת הצעירה ביותר בהיסטוריה, שמנסה לכבוש את ראשות מפלגת “העבודה”, מפלגת השילטון הראשונה, זו שבראשה עמדו דוד בן גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין ושמעון פרס. רבים שואלים, האם היא מוכנה לתפקיד הקשה והתובעני, במיוחד לאחר התרסקות מפלגתה בבחירות האחרונות, ובעיקר האם יש לה את היכולת לשקם את המפלגה ולהפוך אותה שוב לרלוונטית. אם תשאלו את שפיר, היא תענה לכם שכן. “כל חיי אמרו לי, שאני צעירה מדי ושאין לי ניסיון, כך שאיני מתייחסת לכך”, הודפת שפיר את הטענות.
ח”כ סתיו שפיר (34) נולדה בנתניה, לאב רואה חשבון ולאם מורה, שניהם ילידי הארץ. בצעירותה עברה עם משפחתה לפרדסיה. כנערה שימשה כתבת צעירה בעיתון הילדים “כולנו” והדריכה בתנועת “הנוער העובד והלומד”. בשנת 2003 התנדבה לשנת שירות בגרעין של “החברה להגנת הטבע”, ובמהלכה התגוררה בטבריה. ביולי 2004 התגייסה לצה”ל, החלה קורס טיס והודחה ממנו כעבור ארבעה חודשים. לאחר מכן שירתה בשבועון “במחנה” ככתבת, שם סיקרה בין השאר את תוכנית ההתנתקות ואת מלחמת לבנון השנייה.
בשנת 2006 החלה ללמוד לתואר ראשון בעיתונות וסוציולוגיה באוניברסיטה בלונדון, במסגרת פרוייקט ישראלי-פלסטיני למנהיגות צעירה במזרח התיכון. כמו כן, היא פירסמה טורים באתר “mako” ובמגזינים “מסע אחר” ו”נשיונל ג’יאוגרפיק”. בשנת 2008. כעבור שנתיים החלה את לימודיה לתואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת ת”א, ועבדה ככתבת נדל”ן בשבועון “העיר”. החל מפברואר 2011 עבדה כעורכת וכותבת באתר Xnet וכתבה בהתנדבות ל”קול הפליטים”, עיתון המחולק לקהילת המסתננים מאפריקה.
ביולי 2011 פגשה את דפני ליף, בעקבות פתיחת “אירוע” בפייסבוק, על מנת לתכנן הקמת מאהל מחאה ב-14 ביולי בשדרות רוטשילד בת”א. שבוע לאחר מכן הקימה עם ליף ואחרים את האוהל הראשון בשדרה, שהתפתח למחאת האוהלים הגדולה. שפיר נמנתה עם הדוברים המרכזיים של המחאה, נאמה בחלק מהעצרות ודיברה בדיונים בנושא בכנסת ובמסיבות עיתונאים שערכה הנהגת המחאה. היא אף נמנתה עם קבוצת מובילי המחאה שנפגשה עם נשיא המדינה דאז, שמעון פרס.
בנובמבר 2012 התמודדה בפריימריס של “העבודה” והוצבה במקום התשיעי ברשימת המפלגה לכנסת. בכנסת הקימה את השדולה לצדק חברתי, המקדמת את שיתוף הציבור באמצעות פרלמנטים איזוריים, שיביאו את האזרחים להגיש הצעות חוק. כמו כן שימשה ממלאת מקום בוועדת הכספים ופעלה למען שקיפות ומינהל תקין. בדצמבר 2013 הגישה עתירה לבג”צ בדרישה לבטל את נוהל ההעברות התקציביות בוועדת הכספים, שאינן כלולות בחוק התקציב. העתירה נדחתה, אך השופטים ציינו את התועלת הרבה שהביאה. בפריימריס ב”עבודה” שקדמו לבחירות לכנסת ה-20, נבחרה למקום השני אחרי שלי יחימוביץ’ והוצבה במקום הרביעי ברשימת “המחנה הציוני”. עם הקמת הכנסת ה-20 ביקשה להקים וועדה חדשה שתעסוק בשקיפות ובחופש מידע. בתמיכת יו”ר הכנסת, יולי אדלשטיין, הוקמה “הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור”, המכונה גם “וועדת השקיפות”. ביולי 2015 מונתה ליו”ר הוועדה, העוסקת בין השאר בשקיפות בכל הקשור לתקציב הביטחון, חברות הביטוח והתקשרויות הממשלה עם גורמים שונים. בפריימריס של “העבודה” לקראת הכנסת ה-21, שהתקיימו בפברואר 2019, הגיעה למקום השני והוצבה במקום הרביעי ברשימת המפלגה לכנסת. באחרונה הודיעה על התמודדותה על תפקיד היו”ר.

ח”כ שפיר: יוצאת נגד השיח המתלהם בימין, ההדתה בחינוך והידרדרות מערכת הבריאות. משוכנעת, ש”העבודה” חייבת להניף בכל הכוח את כל הדגלים, הביטחוני לצד החברתי. תומכת בחיבורים בגוש השמאל וכואב לה על עזיבתה של ציפי ליבני (צילום: פייסבוק)

העיתונאי אמנון אברמוביץ’ כתב, שאין לך מספיק ניסיון להנהיג את המפלגה. נפגעת מדבריו?
לא קראתי את הדברים, ולכן בוודאי שלא נפגעתי מהם. החלטתי להיכנס לפוליטיקה בגיל 26, כי הרגשתי חובה עצומה להתגייס למען המדינה שלי, לתקן את המצב ולדאוג שתושבי המדינה יקבלו את מה שמגיע להם, ובעיקר זכויות, תקציבים ושירותים. היה לי חשוב לדאוג למערכת הבריאות הקורסת ולחינוך, לפתור את בעיות הדיור של הצעירים שסובלים מהמצב. אני עדיין מתגוררת בשכירות. כבר מתחילת דרכי בפוליטיקה, אמרו לי: “את צעירה מדי. תמתיני, תהיי פעילה בסניף, אולי עוד 30-20 שנה תגיעי לכנסת”. אמרו לי גם: “אין לך סבלנות? לאן את ממהרת?”, אבל אני לא יכולה להמתין, כי המדינה שלי נמצאת בשבר עצום וכולם ממתינים לכל מיני מנהיגים “מושלמים” שיבואו להציל אותנו. לכן הסתערתי על הפוליטיקה כדי לשנות דברים, ובשש השנים האחרונות ניהלתי מאבקים בוועדת הכספים ובוועדה לשקיפות שבראשה אני עומדת. אני מכירה את התקציב על בוריו וחשפתי דברים שהוסתרו עשרות שנים. עמדתי מול איומים, חשפתי שחיתויות במיליארדי שקלים. אני פה בשביל להילחם למען הציבור. ראיתי אנשים עם ניסיון שהגיעו לפוליטיקה ופוחדים להתמודד ולהילחם. אני לא חוששת מכלום, ולמנהיג מפלגה אסור לחשוש.
איך את מסבירה את כישלון “העבודה” בבחירות האחרונות?
על הטעויות שנעשו דובר מספיק. בעיניי, “העבודה” והמחנה הדמוקרטי כולו, נהגו בתבוסנות, תוך היכנעות למצב בו הימין הקיצוני השתלט על כל מוקדי הכוח. הוא נכנע לכל מיני דברים ששומעים בתקשורת, שכולם ימנים ושנתניהו יהיה ראש ממשלה לנצח. מאז רצח רבין, יש שבר עצום במחנה, והציבור לא הרגיש ש”העבודה” באמת נלחמת עבורו. תראה לאן הגענו, התפוררות בכל מקום, ובמערכת החינוך יש תהליך הדתה קיצוני ושטיפת מוח. אני מתמודדת לראשות “העבודה”, כדי שנוכל להחזיר את הגאווה ולהרים ראש. ההורים שלנו הקימו את המדינה הזו, הם רצו לבנות חברה למופת. הציונות האמיתית היא סולידריות והקניית ביטחון אמיתי, תוך חתירה לשלום. הביטחון שלי הוא יוזמה וחוסר פחד. סבא שלי, נתן ז”ל, שהתגורר בקרית ביאליק, ואשר הלך לעולמו לפני כחודש, היה פועל ב”סולל בונה”. הוא בנה את המדינה הזו במו ידיו. בסוף ימיו סבא נזקק למערכת הבריאות ושכב במסדרון, מבלי שאיש יטפל בו. הוא נשלח לביתו מבלי לקבל טיפול, מכיוון שכבר היה זקן ולא היה “כדאי” לטפל בו. עמדתי לידו בצפירה של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, החזקתי לו את היד והוא אמר לי: “מה יקרה עם המדינה שלנו?”. אני רואה את השיח המתלהם, את הגזענות שהרימה ראש, את ההסתה ואת סתימת הפיות. אני רוצה שמפלגת “העבודה” תחזור להיות מפלגה עממית, שמדברת על החיים שלנו כאן ודואגת לאזרחים.
אבל האם “העבודה” היא עדיין מפלגה לגיטימית, שנאבקת על הנהגת המדינה, או שהפכה למפלגה סקטוריאלית?
המפלגה בראשותי תניף את כל הדגלים. היא לא תזנח דבר ותציג עמדות ברורות בכל הנושאים, הראשון שבהם הוא הנושא הביטחוני. נציג עמדה ברורה על הצורך שבהיפרדות ובבניית גבול ברור בינינו ובין שכנינו, כדי לשמור על הביטחון ועל הרוב היהודי פה. נבנה מחדש את היחסים עם השכנים שלנו. המדינה מתנהלת היום ללא תוכנית אסטרטגית. נתניהו עוזר לחמאס כדי לפגוע ברשות הפלסטינית וכל העסק עומד בפני התפוצצות. תראו מי היום שר וחבר קבינט: אדם שבתקופת ההתנתקות הסתובב עם בלוני דלק, כדי להצית שריפות ולבלבל את הצבא ותמך בעבריינים שזרקו אבנים על חיילי צה”ל (ח”כ סמוטריץ’, א”ג).
תומכת באיחוד בין “העבודה” ו”מרצ”?
כשהפריימריס יסתיימו ואזכה בראשות “העבודה”, המשימה שלי תהיה הכנת המפלגה לבחירות. אין הרבה זמן והשאלה היא איך אנו יכולים להגדיל את הגוש, זה יהיה בראש סדר העדיפויות שלי. השאלה היא איך מחזקים את המחנה הדמוקרטי ומביאים להחלפת השילטון. אנו נהיה חוד החנית במחנה הזה.
את בעד חיבורים רחבים יותר, למשל, עם אהוד ברק וציפי ליבני? זו היתה טעות להרחיק את ליבני ולפרק את “המחנה הציוני”?
תמכתי בהמשך פעילותו של “המחנה הציוני”, וכאב לי על ההיפרדות מציפי. אני מאוד מעריכה אותה ורוצה שתהיה חלק מהמחנה. אושיט יד לכל מי שיחזק אותנו. מדברים על כך שאין לי כביכול ניסיון, אבל יש עוד דבר שאין לי, והוא אגו. איני נמצאת בפוליטיקה מתוך מחשבה על עצמי. אני מגיעה לבחירות מתוך ראיית המחנה כולו, מוכנה לשותפויות ומבינה שלבד אי אפשר לעשות דברים גדולים.
אנו נמצאים לקראת תום עידן נתניהו?
עידן נתניהו כבר הסתיים. הוא נמצא בקרב מאסף כדי למלט את עצמו מהכלא, זה מה שמנחה אותו. נתניהו מוכן להרוס את מערכת המשפט, כדי שלא יישפט. הוא כפה להגיע לבחירות חוזרות, במקום להעביר את המנדט ל”כחול לבן”. נתניהו נכשל בהקמת ממשלה וכולם מבינים שמהכישלון הזה, הוא יתקשה להתאושש.
סביב איזה נושא יתנהלו הבחירות?
אני מקווה שהבחירות לא יהיו שוב “כן ביבי, לא ביבי”. הבחירות צריכות להיות על דמותה של המדינה שנרצה שתהיה לנו כאן. אביא תוכניות בכל התחומים, הפרדת דת ומדינה, ביטחון, כלכלה. אתעקש שנדבר על תוכניות ולא על אנשים. שכל אחד יציג את הפיתרון שלו והציבור יחליט. הבחירות הפכו לפרסונליות והשיח הפך לרדוד. מה שצריך לעניין את כולם, זה איזו מערכת חינוך תהיה לנו ואיך משקמים את מערכת הבריאות.
מי ירכיב את הממשלה ולאיזה תיק את שואפת, בהנחה שתהיו בקואליציה?
אנו נעשה הכל כדי לנצח את הבחירות הללו. כמי שתעמוד בראשות מפלגת “העבודה”, אנסה להגדיל את הגוש, כדי שהמחנה הדמוקרטי ירכיב את הממשלה הבאה. כולם יודעים מה התחומים שמעניינים אותי, אבל אין לי כל רצון לעסוק היום בתיקים ובתפקידים. כשננצח, נגיע גם לרגע הזה.