רשלנות רפואית או זחיחות דעת. את זה ייצטרך בית המשפט לבדוק בתביעת מיליונים שהגישה משפחה, לאחר שרופאים עודדו את הבת לתרום לאביה אונה מהכבד, למרות שהכבד היה קטן מדי וגם סוג הדם היה שונה. בסופו של דבר האב נפטר. כך לפחות נטען בתביעה אותה הגיש לאחרונה עו”ד רן שפירא, מטעם אישתו וילדיו של המנוח.
פרופ’ אחמד עיד, מומחה בכירורגיה של השתלת איברים ומשתיל הכבד הראשון בישראל, קבע בחוות דעת שצורפה לתביעה, כי התנהלות הצוותים הרפואיים בבתי החולים הייתה איטית, לא החלטית ושגויה. כך חלפו 16 חודשים מהצגת הטיפול ליום ההשתלה, שגם היא לא היוותה פיתרון אידיאלי למצבו של המנוח.
לדברי פרופ’ עיד, במקרים של סוג דם שונה בין האב לבתו, הסיכוי להיקלטות האיבר המושתל נמוך, ובשל כך היה על הצוות הרפואי לפנות לפיתרונות אחרים שכלל לא נשקלו, כמו צינתור כבד, שהיה ככל הנראה מאריך את חייו של המנוח בצורה משמעותית, וזאת משום שהיה מלכתחילה מועמד גרוע להשתלה.
בחוות דעתו קובע פרופ’ עיד, כי משקל האונה שנלקחה מהבת, היה נמוך מהנדרש ומוטב היה אילו הייתה תורמת את האונה שלה לחולה אחר, ובתמורה אביה היה מקבל כבד התואם את גודל גופו וסוג דמו.
לדברי עו”ד שפירא, הרופאים המטפלים לא יידעו את הבת, כי האונה שאותה היא מבקשת לתרום אינה מתאימה לאביה, ובשל כך מצטמצם מאד הסיכוי להצלחת הניתוח.
על פי התביעה, מייד לאחר ביצוע ההשתלה, החל האב לחוש ברע וסבל מבילבול. בהמשך מצבו התדרדר, הוא החל לפתח תסמינים קשים ונפטר מספר ימים לאחר ההשתלה.
“טרם פטירתו הקפיד המנוח על פעילות ספורטיבית יומיומית, ועתיד היה ליהנות מעוד שנים ארוכות בחיק משפחתו, אך בשל הטיפול הרשלני שניתן לו, נגרם מותו, וכך הותיר אחריו אלמנה וילדים שבורי לב” טוען עו”ד רן שפירא.
במסגרת התביעה אותה הגיש בשם האלמנה וילדי המנוח, מבקש עו”ד שפירא מביהמ”ש השלום, להורות על פיצוי בני המשפחה על נזקיהם ואובדנם, עד לתקרת סמכותו של בית המשפט (2.5 מיליון שקלים).
