תינוקת לא טופלה במיון והפכה לנכה 100%
סיוט של החיים: קבלו סיפור ממנו חוששים כל ההורים לאחר לידה. תינוקת בת 3 חודשים, חשה ברע וסבלה מחום, שלשול וחוסר שקט. ההורים שלה התנהלו באחריות והגיעו איתה לחדר המיון של בית החולים. תחילה נבדקה התינוקת על ידי רופא אף אוזן גרון, שקבע כי המצוקה לא נובעת מבעיה באוזן. לאחר מכן בוצעה בדיקת שתן, שהעלתה חשד לזיהום בדרכי השתן. למרות זאת הרופא המטפל קבע, כי מדובר בדלקת אוזניים והתינוקת שוחררה לביתה, מבלי שיינתן לה טיפול מתאים.
כעבור 6 ימים חזרו התינוקת והוריה לבית החולים, עם אותן תלונות. גם בפעם השנייה, למרות שלא חל שום שיפור במשך השבוע, שוחררה התינוקת לביתה עם אותן הנחיות, שכאמור לא הייתה בהן תועלת עקב האבחון השגוי.
חלפו יומיים נוספים, והתינוקת הקטנה הגיעה בפעם השלישית אל חדר המיון. לאחר בדיקה גופנית ובדיקת שתן, המליץ הרופא על ביקורת לאחר שבוע. כעבור יומיים החמיר מצבה של התינוקת, והיא הובהלה אל בית החולים באמבולנס. בשלב זה כבר תוארה התינוקת כ”אפורה, אפאתית, מדי פעם עם נשימה שטחית, מרפס שקוע ומבט בוהה”.
במשך למעלה מחודש אושפזה התינוקת, תחילה ביחידה לטיפול נמרץ ולאחר מכן במחלקת הילדים. הטיפול המאוחר גבה מחיר יקר: התינוקת שוחררה מבית החולים, כשהיא סובלת מפגיעה נוירולוגית קשה ביותר, בעקבות קריסת מערכות הגוף הזעיר.
הרשלנות שהובילה לנכות בשיעור 100% לצמיתות, התרחשה לפני 23 שנים, ב-1999. הוריה, שגם חייהם נפגעו באופן אנוש מאז האירועים הטרגיים, פנו לעורך הדין איאד מטאנס, מומחה לדיני נזיקין ורשלנות רפואית, על מנת לתבוע את בית החולים.
כתב התביעה שגיבש עו”ד מטאנס, כולל חוות דעת של מומחה לרפואת ילדים, ד”ר גיא טל. על-פי חוות דעת זו, מדובר בשרשרת ארוכה של מחדלים קשים. ראשית, למרות שכבר בביקור הראשון התגלה ממצא המעיד על זיהום בדרכי השתן, לא ניתן לתינוקת הטיפול המקובל בספרות הרפואית. שנית, לא ניתנה הנחייה לבחון את תוצאות התרבית כעבור 48 שעות, על-מנת לדייק את האבחון והטיפול. המשך הרשלנות בא לידי ביטוי בביקור השני, כשגם בעקבותיו לא ניתן הטיפול המקובל בספרות, ועוד נדבך קריטי הוא, ההחלטה שלא לאשפז את התינוקת בביקור השלישי.
“התוצאות הרות האסון כולן, יכלו להימנע, בכל אחד מביקוריה של התינוקת במיון”, כתב ד”ר טל, “אילו רופאי המיון היו מבצעים את מה שכל רופא סביר היה מבצע”. עוד כדאי לציין, כי עו”ד מטאנס, בחן את הרישומים בתיקה הרפואי של התינוקת, וגילה כי חלקם התווספו במועד מאוחר יותר, הם אינם חתומים ע”י איש, ויש ספק לגביי האותנטיות שלהם.