אני לא כלב, אמר הבעל והגיש תביעת גירושין

כבוד הדדי: החיים מסתבר, זה לא ירח דבש לנצח. את זה למדו על בשרם בני זוג, שניהלו לכאורה אורח חיים שיגרתי. הם גידלו שלושה ילדים, התפרנסו כל אחד בדרכו וקיימו בית לכאורה רגיל ושיגרתי. לפני מספר חודשים נערכה האישה לחתונת הזהב שלהם, אחרי 50 שנות נישואין. הבעל החליט להכין לאישתו “הפתעה” ובאמצעות שליח העביר לה תביעת גירושין.

לעורכת הדין שרין סולן, סיפר הבעל, כי במשך עשרות שנות חיי הנישואין שלו עם אישתו, הוא סבל מזילזול, השפלות וחוסר כבוד. לדבריו, אישתו הסיתה את הילדים נגדו, הרחיקה את הנכדים ממנו והתייחסה אליו כאילו הוא אוויר בביתם.

מפאת גילם המבוגר יחסית של בני הזוג, שניהם בשנות השבעים לחייהם, החליטו דייני בית הדין הרבני, לנסות ולמנוע גט. עורכת הדין סולן הבהירה, כי עוד בשיחות הראשונות המליצה לבעל, לא לפעול ולא לתבוע גירושין, אבל הוא היה נחוש לקבל את הכבוד שמגיע לו בבית ולא לחיות כמו כלב.

בית הדין שמע את הבעל ואת עורכת הדין סולן, והחליט לנסח הסכם לשלום בית, בו דרש הבעל, כי אישתו תבשל עבורו לפחות שלוש פעמים בשבוע ולא פעם אחת כפי שנהגה עד היום, תוך השאירה לו אוכל בקופסאות. הבעל דרש גם, שהאוכל שיוגש לו, לא יהיה חריף, והוא מבקש לגוון בכמה סוגי פסטה. כמו כן עמד על כך, שאישתו תאפה לו עוגה פעם בשבוע, כפי שהיה נהוג ב-20 השנים הראשונות של הנישואין. כמו כן דרש הבעל, שאישתו תחדל לזלזל בו בפניי ילדיו ונכדיו.

בית הדין הגיש את ההסכם לאישה והיא השתכנעה לחתום עליו. עו”ד סולן הדגישה, כי היא שמחה, שבני הזוג הבינו אחרי 50 שנות נישואין, כי יש מספיק סיבות לפרק את החבילה, אבל הסיבה שבגללה עמדו בפני גירושין ניתנת לפיתרון, וזה אכן הושג הודות לחתימה של האישה על ההסכם.