בחסות משרד השיכון, שוב רוכשי הדירות “יאכלו אותה”

הצרות של רוכשי הדירות לא מסתיימות. לאחרונה התפרסם בתקשורת, כי משרד הבינוי והשיכון פועל להארכת התקופה, בה רשאיות חברות הבנייה להתעכב במסירת דירות חדשות לרוכשים, מבלי לסבול מסנקציות כספיות.

התקופה, לפי המלצת משרד השיכון, תוארך ב-40 יום, מעבר ל-60 הימים אותם מאפשר החוק בשל עיכובי בנייה שנוצרו בשל הקורונה. השינוי נוגע, לפי הפירסומים, רק לאותם רוכשים שהיו אמורים לקבל את דירתם בין ה-1 במרץ ל- 31 בדצמבר 2020.

המוזר בכל הסיפור הוא, שמשרד השיכון לא פועל באותו להט לפצות את רוכשי הדירות על נזקיהם העצומים.

רק על מנת לסבר את האוזן, רוכשי דירה, שנאלצים לחכות ארבעה חודשים לפחות למסירת דירתם, אמורים לשכור במקומה דירה חלופית. כך, תקופת כפל התשלום של שכר הדירה והמשכנתא מתארכת, הם נאלצים להתארגן מבחינת מקום עבודה ומוסדות חינוך לילדיהם, ומעבר לתסכול ולעוגמת הנפש, נאמדים נזקיהם בעשרות אלפי שקלים ויותר.

בעבר, לא הוטלה סנקציה על חברות בנייה בשל איחור במסירה. חברות בנייה נהגו להתעכב במסירת הדירות לרוכשים, וגרמו להם לנזקים ממוניים קשים.

בגלל הקושי להוכיח את מידת הנזק, ובגלל הצורך להתמודד משפטית מול חברות בנייה, שלרשותן מנגנון משפטי משומן, רבים מהרוכשים פשוט ויתרו על המאבק מראש. למעשה, התיקון לחוק תיכנון ובנייה, שקבע סנקציות על איחור במסירה, ניסה להחזיר במעט את הכוח לידי רוכשי הדירות.

החוק כיום מתיר למעשה לחברות הבנייה להתעכב במשך חודשיים במסירת הדירה. מעבר ל-60 יום איחור, מחייב החוק את חברות הבנייה לשלם לרוכשים בכל חודש, ומהיום הראשון לעיכוב המסירה, סך של 150% משכר הדירה החודשי (בהתחשב במאפייני גודל הדירה ואיזור המגורים בו היא נרכשה).

היום משרד השיכון, מטיל את מילת הקסם “קורונה”, ובצעד חד-צדדי מחליט שבגלל נזקי המגיפה, הוא מתיר לחברות הבנייה לאחר במסירה.

מדובר בצעד חריף וקיצוני, צעד שישפיע קשות על אלפי בעלי דירות, שמחכים לדירתם החדשה. מי יפצה אותם? מדוע לא מצהירה הממשלה כבר כעת שהיא זו שתיקח על עצמה את תשלום הסנקציה לרוכשים במקרה של איחור במסירה? הימנעות מצעד שכזה היא ללא ספק מעשה תמוה, שעולה ממנו ריח לא טוב של העדפת צד אחד על פני רעהו. אני בספק שצו שכזה, אם יינתן, יעמוד במבחן בג”ץ.

למעשה, דווקא בתקופת הקורונה, הוגדר תחום הבנייה כעבודה חיונית. כך נשמרה בענף זה הנגישות לעובדים, ופרויקטים שונים מתחום התשתיות כמו הרכבת והרכבת הקלה, העידו דווקא על האצה בלוחות הזמנים שלהן. על כן, החלטת משרד השיכון לגונן דווקא על הקבלנים ומנגד לא לפצות את רוכשי הדירות שנפגעו מאותו המשבר ממש, נראית תמוהה במיוחד.

חשוב לציין, כי בשנים האחרונות משרד השיכון מצדד באופן מגמתי דווקא בקבלנים על פני רוכשי הדירות. כך במסגרת ‘מחיר למשתכן’, המשרד התיר לקבלנים הקלות משמעותיות ברמה החוזית, חסם כל אפשרות לרוכשים לשנות סעיפים בחוזים, אך מצד שני התכחש שמדובר בחוזה אחיד, ובלם כל ניסיון משפטי לערער על תקפותו. בנוסף, המשרד העלה בצורה שיטתית ומתמשכת את העלויות בהן חייבים רוכשי הדירות, עלויות שכבר הוסדרו בעבר בחוק המכר, וכעת הוצאו ממנו למגינת ליבם של הרוכשים.

נראה, כי בהיתר הזמני לקבלנים להתעכב במסירה, מבלי לדאוג לפיצוי הרוכשים, הלך משרד השיכון צעד אחד רחוק מדי. ספק אם בכלל ניתן להורות על הקלה שכזו שלא באמצעות שינוי חקיקיתי מתאים. חכו לבג”ץ.