הבוס החתיך שלי
למה אני גרושה? כי בשבוע שעבר היה לי יום הולדת, ירדתי למטבח בתקווה שבעלי יאחל לי “יום הולדת שמח״, ואולי אולי תהיה לו מתנה קטנה עבורי. אבל בפועל, הוא בקושי אמר בוקר טוב. חשבתי לעצמי, נו טוב, אלה חיי הנישואין, מזל שיש ילדים, הם בוודאי יזכרו. ילדיי באו לאכול ארוחת בוקר ולא אמרו מילה. כך יצאתי לעבודה במשרד, קצת עצובה ובדיכאון. מיד כשנכנסתי למשרד, הבוס החתיך שלי אמר לי: “בוקר טוב מאמי, יום הולדת שמח״. הרגשתי טוב שלפחות בן אדם אחד זוכר. בצהריים הוא בא לחדרי ואמר: “זה יום ההולדת שלך, נצא לאכול צהריים יחד?״. הסכמתי והרגשתי בעננים. הלכנו לאכול בבית קפה קטן ושקט. שתינו קצת יין, היה נחמד. בדרך חזרה למשרד הוא אומר: “אנחנו לא חייבים לחזור למשרד מיד, נכון?״. עניתי שמבחינתי אין לחץ בעבודה, והוא ביקש שנעבור בדירה שלו לקחת משהו. בסדר, זרמתי. כשהגענו, התנצל שהוא קופץ רגע לחדר העבודה. “טוב״, עניתי לו. לאחר שתי דקות הוא יצא עם עוגת יום הולדת ענקית, בלונים ואחריו יצאו בעלי, ילדיי ועשרות מחבריי לעבודה, כולם שרים לי במקהלה: “היום יום הולדת, היום…״.
ואני? כמו פוסטמה ישבתי שם על הספה, עירומה…