מכבי חיפה נפלה לבור שחפרה לעצמה

הלך הגביע: איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בפלופ רציני, אותה רקחה מכבי חיפה בעצמה. יאמר מיד, מכבי חיפה היא הקבוצה הטובה במדינה, יש לה את סגל השחקנים הטוב ביותר, יש לה צוות מקצועי משובח, איצטדיון לתפארת ואוהדים מסורים שהולכים איתה באש ובמים. אז מה קרה?

קוראים לזה חוק ההיבריס. כשהרגש, הגאווה וגבהות הלב מוגזמים, הם גוררים אחריהם עונש ותבוסה. כמו במיתולוגיה היוונית, חטא הגאווה. במקום להתרכז במשחק גמר הגביע, היו השחקנים עסוקים בחגיגות אליפות. ריקודים ועינטוזים על הדשא, ארוחות משותפות, מסיבות ניצחון, ראיונות למכביר, בקיצור, קרחאנה. הראש היה בשמיים והרגליים עמוק באדמה.

הפועל ב”ש זכתה בגביע המדינה (בפעם השלישית בתולדות המועדון), לא מפני שהם טובים יותר, אלא מפני שהראש של השחקנים מחיפה היה במקום אחר כל השבוע. איך ייתכן, שדווקא במשחק האחרון של העונה, שחקנים כמו שרי, חזיזה, דוניו, פלאניץ’ ואצילי, נתנו משחק פושר בלי לטרוף את הדשא? למה המאמן והשחקנים היו עצבניים ולא רגועים, דווקא ברגע הקריטי של העונה? חבובים, כך לא מביאים גביע הביתה.

עכשיו ניגע בפנדלים. זה לא שעומרי גלזר, הוא כזה טאלנט שעצר 3 פנדלים (מגיע לו הרבה כבוד שלא עשה במכנסיים). זה רק כיוון שבועטי מכבי חיפה, היו לא ממוקדים ועם הראש בעננים. ההכנה המנטלית לגמר הגביע לא הייתה מושלמת. חבל. זו הייתה יכולה להיות עונה חלומית. הסתפקו בעוגה והשאירו את הקצפת להפועל באר שבע.