המשולש הרומנטי עלה על שרטון

דרישות האישה החוקית נדחו: קבלו סיפור מהחיים, שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו. משפחות רבות מגיעות לבית המשפט לענייני משפחה בכל דרך אפשרית, אך לא כל דרך משנה את כללי המשחק. כך אירע למשל, במאבק גירושין מכוער, שהתפתח בין בני זוג, שבחרו במסגרת רומנטית אלטרנטיבית.

במהלך נישואיהם קיימו בני הזוג משולש רומנטי, וחיו במשותף עם אישה נוספת וילדיה, תוך שהם מנהלים עימה חיי משפחה משותפים.

לאחר פרידת בני הזוג, תבעה האישה החוקית 70% מהזכויות שנצברו, בטענה שבעלה נקט נגדה באלימות כלכלית. נוסף על כך טענה האישה, לפערי השתכרות חריגים בינה לבין בעלה, וזאת משום שוויתרה לדבריה על פיתוח הקריירה לטובת גידול הילדים. לדבריה, פערי ההשתכרות ביניהם יצרו מצב, בו רמת חייה תיפגע קשות עם הגירושין, בעוד שהבעל ימשיך לצבור הון ולנהל רמת חיים גבוהה בהרבה.

האישה לא הסתפקה בדרישה לחלוקה שווה של הזכויות הסוציאליות, שנצברו עם השנים, חלוקה שפעלה לטובתה, ופנתה לבית המשפט לענייני משפחה בדרישה, לקבל הרבה יותר: היא דרשה שהבעל ישלשל לכיסה לא פחות מ- 70% מהזכויות הפנסיוניות אותן צבר, תוך הותרתו להתקיים מ-30% מהזכויות בלבד. בהמשך, בשלב הסיכומים, צמצמה האישה את דרישותיה הדרקוניות לחלוקה של 60% לטובתה ו-40% לבעל.

דרישה זו לא באה בעלמא. לאחר התפרקות נישואיהם התברר, שהבעל צבר בתקופת החיים המשותפים זכויות סוציאליות בהיקף של מאות אלפי שקלים, בעוד שהאישה צברה זכויות בפחות מ-50 אלף שקלים.

עו”ד ארתור שני, שייצג את הבעל, טען כי טענות האישה לא עומדות בהגדרות החוק, והאשמותיה כלפיי מרשו חסרות בסיס.

לטענתו, הפער בין שכרם של הצדדים נבע בראש ובראשונה, מהיקפי העבודה שבחר כל אחד מהם: בעוד האישה בחרה לעבוד בחצי משרה ולהסתמך על שכרו הגבוה של בעלה, הבעל עבד בהיקף העולה על משרה מלאה.

לדברי עו”ד ארתור שני, השכר ממנו נהנית האישה, העומד על כ-7,110 שקלים בחודש, לא מלמד על פוטנציאל השתכרות נמוך במיוחד. להיפך. לשיטתו, אילו הייתה האישה מגדילה את היקף משרתה, הפער בין הכנסות הצדדים היה מצטמצם באופן משמעותי.

עוד טען עו”ד ארתור שני, כי אין להפוך את עצם הפער בצבירת הזכויות לעילה, לחלוקה נוספת ולא שווה של הרכוש. לדבריו, מנגנון איזון המשאבים נועד מלכתחילה, להתמודד עם מצב, שבו במהלך הנישואים אחד מבני הזוג צבר יותר זכויות מהאחר, ולראיה, הזכויות שנצברו בתקופת החיים המשותפים מתחלקות שווה בשווה בין הצדדים, ולכן העובדה, שעל שם אחד מהם נצבר סכום גבוה יותר, אינה יוצרת כשלעצמה אי שוויון או הצדקה, להעניק לצד השני יותר ממחצית הרכוש.

לדברי עו”ד ארתור שני, הבעל כלל לא נקט אלימות ושליטה כלכלית כלפיי אישתו. לדבריו, האישה היוותה שותפה לכל דבר בחיים הכלכליים של המשפחה, וטענותיה בנושא זה הועלו כדי ליצור יתרון דיוני, מבלי שסיפקה להן כל חיזוק או תשתית ראייתית.

עם התקדמות ההליך מינה בית המשפט מומחה, לצורך חישוב הזכויות שנצברו. המומחה הציע שתי דרכים לחלוקה שוויונית: האחת, כללה היוון מידי של הזכויות, שבמסגרתו היה על הבעל להעביר לאישה 94,208 שקלים; השנייה קבעה, כי הזכויות הפנסיוניות העתידיות יחולקו כאשר יבשילו וישולמו בפועל.

הבעל התנגד להיוון וביקש לאמץ את האפשרות השנייה. האישה, מנגד, ביקשה לקבל את הסכום המהוון כבר עתה ובמקביל להגדיל את חלקה בזכויות מעבר למחצית.

בפסק דינה קבעה השופטת מיכל ברגר-בלום, מביהמ”ש למשפחה, כי מי שמבקש לסטות מהכלל של חלוקה שוויונית, נדרש להוכיח את קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות זאת, וכי במקרה זה, האישה לא עמדה בנטל.

השופטת קיבלה את טיעוניו של עו”ד ארתור שני, וקבעה כי יש להביא בחשבון את העובדה, שהאישה עבדה בהיקף של כחצי משרה, והגדלת היקף משרתה יכולה הייתה, ועדיין יכולה, לצמצם באופן משמעותי את הפער בין הצדדים.

השופטת הבהירה, כי לא כל פער בהכנסות או בנכסים של בני זוג עם סיום נישואיהם, מצדיק להעביר לאחד מהם חלק גדול יותר מהרכוש. לדבריה, חלוקה לא שוויונית שמורה למקרים חריגים, שבהם נוצר חוסר איזון משמעותי במיוחד בין הצדדים.

בית המשפט גם דחה את הטענה, שלפיה במהלך הנישואים התקיימה חלוקת תפקידים מובהקת, שבה האישה שימשה למעשה כ”בת הזוג הביתית” והקריבה את התפתחותה המקצועית, בעוד הבעל היה “בן הזוג החיצוני” שהתמקד בקריירה.

מהחומר שהוצג בפני בית המשפט עלה, כי הבעל היה נוכח ומעורב בחיי הילדים, וכי שני ההורים תמכו בילדיהם בפעילותם הספורטיבית וליוו אותם בתחרויות בארץ ובחו”ל.

עוד הבהירה השופטת, כי אין מדובר במקרה שבו אחד מבני הזוג בנה במהלך הנישואים קריירה, שפירותיה הכלכליים צפויים להבשיל לאחר הפרידה, בעוד בן הזוג שסייע לו לעשות זאת, נותר ללא אפשרות ליהנות מהם.

בנסיבות אלה נקבע, כי פערי ההשתכרות בין הצדדים אינם מגיעים לכדי אותו “אי שוויון זועק” המצדיק פגיעה בזכויותיו הקנייניות של אחד מבני הזוג וחלוקת הרכוש ביחס שונה מהמקובל.

גם דרישת האישה לכפות על הבעל את היוון זכויות נדחתה. השופטת קבעה, כי ככלל, כאשר מדובר בזכויות פנסיוניות שטרם הבשילו, ואחד מבני הזוג מתנגד להיוון, אין לחייב אותו לשלם כבר כיום סכומים המבוססים על כספים שטרם קיבל.

בהתאם לכך נקבע, כי הזכויות הפנסיוניות יחולקו בעת הבשלתן. סכום האיזון המיידי שנותר בין הצדדים עמד על 753 שקלים בלבד, שאותם נדרשה דווקא האישה להעביר לבעלה לשעבר. בנוסף חויבה האישה לשלם לבעל הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.

עו”ד ארתור שני, שייצג את הנתבע, מסר בתום ההליך: “אנחנו מייצגים כל סוגי המשפחות, וגם משפחה שחיה אחרת מהמקובל, זכאית לכללי משפט רגילים, לא מחמירים יותר ולא מקלים יותר. פסק הדין מבהיר, שחלוקה בלתי שוויונית היא חריג צר, שמוכיחים בראיות, לא בכותרות. מי שבוחר לעבוד בחצי משרה עושה בחירה לגיטימית, אבל אי אפשר להפוך אותה בדיעבד לעילה, לקחת שבעים אחוז מהרכוש”.