שמה פס: תושב ירושלים, שבבעלותו שתי דירות בקריית אתא, תבע את שוכרת הדירות, שעדיין מתגוררת בהן, 5 חודשים לאחר סיום החוזה ואינה משלמת דמי שכירות. לטענת התובע, כאשר הוא שואל את השוכרת מתי היא עוזבת, היא משיבה “מחר” או “בסוף השבוע”, אך היא עדיין שם.
מכתב התביעה עולה, כי בבעלות התובע שתי דירות, אחת מעל השנייה, ברחוב שמואל עזר בקריית אתא. הנתבעת שכרה את המקום תמורת דמי שכירות בסך 5000 שקלים לחודש, כאשר החוזה הסתיים בתאריך 10 ליולי השנה. השוכרת, כך לפי התביעה, ביקשה להישאר בדירות עד סוף אותו חודש. בעל המקום נעתר לפנים משורת הדין לבקשה זו, לאחר שקיבל התחייבות בכתב ובעל פה, כי בסוף אותו חודש, השוכרת אכן עוזבת את הדירות.
מהתביעה עולה עוד, כי השוכרת צברה חוב ארנונה בסך 1700 שקלים, שבעל הדירות נאלץ לשלם. התובע שלח מכתב התראה, אך למרות זאת השוכרת לא עזבה עד היום ומונעת מנציגיו של בעל הדירות להיכנס פנימה ולבדוק את מצבן. עוד ציין, כי הנתבעת שלחה את בן זוגה לקלל אותו ולהלך עליו אימים.
בכתב התביעה נכתב: “הנתבעת לא פינתה את המושכר והיא ממשיכה להחזיק בו בכוח הזרוע ובניגוד לדין, גם במועד כתיבת שורות אלו, זאת חרף התחייבויות חוזרות ונשנות (בכתב ובעל פה) כי תפנה את הנכס “מחר”, “בסוף השבוע”, “כבר פיניתי”, “רק צובעים כאן”. התובע ציין עוד, כי הנתבעת מחזיקה בנכס שלו כבן ערובה.
בעל הדירות ביקש לפצל את התביעה, כאשר הפעם הוא מבקש מבית המשפט, שיורה על פינוי השוכרת מהנכס שלו, בעוד הוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע אותה במועד מאוחר יותר, בגין ההפסדים שנגרמו לו, בשל אי תשלום דמי השכירות והנזקים לדירה.
טרם הוגש כתב הגנה בתיק.
