לכבוד יום הדימותים הבינלאומי 3 סיפורי הצלחה

סיפורי הצלחה :לכבוד יום הדימות הרפואי (תחום ברפואה המאפשר לרופאים “לראות” את פנים הגוף ללא צורך בניתוח), סיפורן של שלוש נשים, עם שלוש נקודות מוצא שונות ומכנה משותף אחד, כולן בחרו להתקדם ולהתפתח בתוך מערכת הבריאות בכללית, ולעבור הסבה לתחום הדימות. לרגל יום הדימותנים הבינלאומי, הן משתפות בדרך שעשו, בלימודים, בתמיכה שקיבלו ובסיפוק מעבודה, שהיא חלק מתהליך אבחון וטיפול ולעיתים אף הצלת חיים.

סבטה בריסקין

“תמיד נמשכתי לעולם הרפואה ולתחום הבריאות הציבורית, מתוך רצון לעסוק בעבודה, שיש לה משמעות אמיתית ומשפיעה על חיי אנשים”, מספרת סבטה. “תחום הדימות משלב בין טכנולוגיה מתקדמת, דיוק מקצועי ומגע אנושי, שילוב שמאוד דיבר אליי וגרם לי לבחור בדרך הזו”.

סבטה עבדה כעובדת מינהל ביחידת תמך מחוזית, ומספרת על ההחלטה לשנות תפקיד: “המעבר לא היה קל כמו בכל שינוי מקצועי משמעותי. היו גם חששות טבעיים סביב הלימודים והמעבר לתחום חדש. עם הזמן, ככל שהעמקתי בחלק המעשי, הבנתי שבחרתי נכון”.

לדבריה, התמיכה מהמשפחה ומהעמיתים סייעה לה להתמיד: “הרגשתי שיש סביבי אנשים שמאמינים בי. גם החברים לעבודה הקודמת עודדו אותי מאוד”. היום, כשסבטה מבצעת בדיקות דימות, היא מרגישה סיפוק עמוק: “הידיעה שכל בדיקה עשויה לסייע באבחון נכון ובטיפול מיטבי, מעניקה תחושת משמעות גדולה. בכל פעם שמטופל מודה לי על יחס סבלני ואמפתי, אני מבינה, שהבחירה הזו לא הייתה רק מקצועית, אלא גם אנושית”.

רבקה שאול

“הרצון ללמוד משהו חדש, להתפתח ולהיות מהצד המטפל, זה מה שהניע אותי לעשות את השינוי”, מספרת רבקה שאול. “תחום הדימות ריתק אותי, האפשרות להבין מה מסתתר מאחורי הצילום, לראות איך המידע הזה משפיע על החלטות רפואיות”.

הדרך לא הייתה פשוטה. “באמצע החיים לצאת ללימודים, לעזוב משרה קבועה, זה צעד שדורש אומץ. קיבלתי תמיכה גדולה מהמשפחה ומהמנהלת שלי בכללית, וזה נתן לי כוח להמשיך”.

רגע אחד נחקק בזיכרונה במיוחד: “צילמתי מטופלת בת 80 צילום חזה והבחנתי, שמשהו לא תקין. עדכנתי את הרופא, ואובחן תסחיף ריאתי. היא פונתה מיד לבית החולים להמשך טיפול שהציל את חייה. הרגשתי שזה רגע שממחיש כמה המקצוע הזה משמעותי”.

לדבריה, “העבודה בדימות דורשת סבלנות, הקשבה ורגישות, לצד מקצועיות ועיניים חדות”.

רבקה שאול, הצליחה להציל את חייה של מטופלת בת 80. צילום: דוברות כללית.

קרן רוזנברג

קרן עבדה במשך שנים כמזכירה רפואית, עד שהחליטה ללמוד מקצוע קליני. “תמיד סיקרן אותי להבין מה המשמעות של כל בדיקה, למה מפנים אליה, ואיך היא עוזרת למטופלים. כשהתאפשר מסלול הסבה לדימות, הרגשתי שזה בדיוק מה שחיפשתי. ‏לא היו לי ספקות בכלל, רק תחושת בהירות ורצון להתחיל. הרבה זמן חיפשתי מה ללמוד, וברגע ששמעתי על המסלול, הבנתי שזה בדיוק בשבילי. היו כמובן חששות טבעיים, איך זה יהיה לחזור ללמוד אחרי שנים, האם אצליח לעמוד בקצב. אבל ההתרגשות גברה על הכול, ועם הזמן גם החשש התפוגג”.

קרן מספרת, “כל בדיקה דורשת תשומת לב, סבלנות ורגישות, והידיעה שכל צילום שאני עושה, יכול להשפיע ישירות על אבחון או טיפול, ונותנת לי תחושת משמעות אמיתית”.

הרגעים שהיא זוכרת במיוחד הם, כשילדים מגיעים לבדיקה: “‏יש לי רגישות גדולה לאוכלוסיות מיוחדות, וכשמגיעים אליי ילדים על הרצף, אני משתדלת להסביר להם בסבלנות ובגובה העיניים מה הולך לקרות. כשאני רואה שהם משתפים פעולה ונרגעים, וההורים מביטים בי בהכרת תודה, זה הרגע שבו אני אומרת לעצמי: בשביל זה עשיתי את השינוי”.

קרן מבקשת לעודד אחרים, שחוששים משינוי: “‏לא לפחוד. אם יש רצון אמיתי לעשות משהו עם משמעות, זה שווה את הצעד. גם אם זה דורש מאמץ, הלמידה משתלמת והסיפוק בסוף אדיר”.

קרן רוזנברג, בעלת רגישות רבה לילדים ובמיוחד לילדים על הרצף האוטיסטי, החוששים מכל בדיקה. צילום: דוברות כללית.