שנתיים לבחירות: קריית ביאליק ראשונה – מוצקין אחרונה

אין חדש תחת השמש: נו, אז מה אתם אומרים? ידעתם שתחלוף עוד שנה והתוצאות תהיינה כמו בשנה החולפת? טוב חמודים, אתם לא כאלה גאונים גדולים, כיוון שדוקורסקי פתח פער כזה עצום משאר החבר’ה, עמיתיו ראשי הערים, שזה פשוט לא כוחות, דוקורסקי השאיר להם אבק בעיניים. בזכותו קריית ביאליק נמצאת לבדה בפסגה, בשל ניהול עיר בצורה מקצועית, עבודת צוות, שקיפות, מינהל כספים תקין, תנופת עיר מואצת עם גשרים ומחלפים, ביטחון אישי של התושבים, תנופת בנייה עם מאזן הגירה חיובי ובעיקר עיר נקיה ותוססת.

לאחר לכתו של חיים צורי במוצקין, הפך ראש עיריית קריית ביאליק, אלי דוקורסקי, לבכיר ראשי הערים בקריות, תוך שוויתר על מיקום גבוה בריצה לכנסת והעדיף להישאר בעירו האהובה. בזכותו קיבלה קריית ביאליק פרסים רבים, בנושאי חינוך, שקיפות, מינהל כספים תקין ונתוני גיוס וקצונה גבוהים בקרב בנים ובנות. דוקורסקי קוטף את ההצלחה, הרבה בשל מבנה אישיותו. הוא מדבר לתושבים ולעובדי העירייה בגובה העיניים, פעיל מאוד ברשתות החברתיות, פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר, מעלה סטורי וסרטונים כמעט מדי יום, ומשתף את הציבור בהתנהלות העירייה. למרות המלחמה, קריית ביאליק לא העלתה את המיסים העירוניים, מעבר להחלטת משרד הפנים ונהנית מכספי המסים של איזור התעשייה, הקריון, בית המשפט ומר”מ זבולון עם שני המגדלים.

אם חשבתם שבעקבות ההצלחה, דוקורסקי יוריד את הקצב, תשכחו מזה. לא הוא הבן אדם, שייקח חופשת ארוכה בתאילנד, יישב מתחת לעצי קוקוס ויפתור תשבצים. החומר נפץ הזה מתחיל את יום העבודה בכל הכוח ומגביר בהדרגה. האנרג’ייזר הזה לא מפסיק לעבוד והסוללה אצלו לא נגמרת לעולם. את זה ראו התושבים בתקופת המלחמה, כשדוקורסקי הפך לרמטכ”ל של העיר, בתקופה מורכבת של אזעקות, נפילות ויירוטי טילים.

מהעבר השני של הכביש בקריית מוצקין, נשאר אחלה בלאגן, מה שנקרא סמטוחה. העיר שבעבר הייתה פנינת הקריות, העבירה את התואר לקריית ביאליק, שמתבשמת עכשיו מאוויר פסגות. על ההתדרדרות הזו חתום איש אחד בלבד: ציקי אבישר. אם בשנה הראשונה אמרו עליו, שהוא לומד את התפקיד, אז עכשיו מקץ שנתיים ניתן לומר, שהיה תלמיד גרוע. בשעה שבכל שלוש הקריות הנותרות (ללא קריית חיים השייכת לחיפה) מתרחשת תנופת פיתוח שלא הייתה כמותה, הרי שקריית מוצקין, מדשדשת במקום ונהנת מפירות עבודתו של חיים צורי.

במקום לנהל את העיר, עסוק אבישר בליחצ”ן את עצמו בסרטונים ועוד סרטונים ועוד סרטונים, שרק מרחיקים אותו מהתושבים. אבישר לא הבין, שהוא לא נער פוסטר, לא הכין את עצמו לתפקיד ונופל לכל בור אפשרי. ההבטחות שלו להורדת מיסים אחרי הבחירות, הפכו לבדיחה כואבת על חשבון הציבור. קריית מוצקין העלתה את המיסים בכמעט 10 אחוז, יותר מכל עיר בקריות וצפון הארץ. כך גם עלו מחירי החוגים, הצהרונים, החנייה, ואפילו את הבטחתו המצולמת לתת כניסה חינם לפארק, הוא לא עמד בה. מסתבר, שרק את האוויר שנושמים התושבים, הם עדיין מקבלים בחינם. על פי הסרטונים שמעלים חברי האופוזיציה, עו”ד משה פרץ, צבי מלץ, אלי בן חמו, וגם סגן ראש העיר לשעבר יוסי מרקוביץ’, ופעיל הציבור הדתי מסורתי דורון גרינברג, נראית העיר מלוכלכת, פחי אשפה גדושים, צואת כלבים ברחובות ובפארקים, איסוף האשפה מתבצע גם בשבת ובשעות הלילה, ולעירייה אין עדיין פתרון הולם. הסכסוך של אבישר עם הציבור הדתי מסורתי, חסימת תושבים בפייסבוק העירוני, או מניעת כניסה מתושבים לבניין העירייה, העלו לרבים את הסעיף. אבישר מדמיין את עצמו כמו נפוליאון, אך הוא רק שכח, שמנפוליאון עשו גבינה הנמצאת במדפים האחוריים בסופר. מסתבר, שעיר אשר לא פועלת על פי החוק והמינהל התקין, בלי איומים, בלי שקיפות ובלי מאור פנים לתושבים, תגיע בסופו של דבר לפח האשפה של ההיסטוריה.

בדבר אחד ציקי אבישר, מנצח את שלושת ראשי הערים יחדיו. בכמות התביעות נגדו בבתי המשפט ובכמות התלונות נגדו במשטרה.

ראשי הערים: אלי דוקורסקי, יעקב פרץ, דוד אבן צור וציקי אבישר. צילומים מהעיריות והרשתות החברתיות, לפי ס’ 27א’ לזכויות יוצרים.

שתי הקריות האחרות, קריית אתא וקריית ים, מתמודדות עם אוכלוסייה קשה והן ממשיכות להוביל כערי הפשע של הקריות. יחד עם זאת, שתיהן המובילות בקריות בבנייה רוויה, שתוסיף לכל עיר אלפים רבים של תושבים, אשר עשויים לשנות את תדמיתן. בקריית אתא הועלו טענות על חוסר ביטחון בשכונת גבעת אלונים, כמו גם על רעשים גדולים ובלתי נסבלים בגבעת המשטרה. אנשי האופוזיציה בקריית אתא טוענים, על חוסר שקיפות בישיבות המועצה ובאי מתן תפקיד יו”ר וועדת הביקורת לסיעה הגדולה, שאינה בקואליציה. במשך שנים רבות מדברים בקריית אתא, שהיא בעלת עתודות הקרקע הגדולות בקריות, על הקמת בית חולים ואוניברסיטה בשטח העיר, ובינתיים הכול רק בתוכניות. פוטנציאלית, יש לקריית אתא לאיפה לצמוח.

בקריית ים הנושא מורכב יותר. אמנם היא מקבלת מיסים גבוהים מרפאל, היא מובילה בנושא התחדשות עירונית בקנה מידה ארצי, ואף עברה תוכנית הבראה כואבת, אך נדבק בה שם של עיר עם שכונות חלשות ופשע רב. למרות הפוטנציאל של עיר עם חוף ים, לא השכילו עשרות שנים להקים בה טיילת עם בתי מלון, מסעדות, מועדונים ואטרקציות, כדי למשוך לעיר קהלים חדשים. עוד בעיה כואבת בקריית ים, היא כמות התאונות בשדרות ירושלים, שהפכו לאחד הכבישים האדומים בארץ פר אוכלוסייה. בבחירות האחרונות ספג דוד אבן צור, סטירת לחי כשירד ל-3 מנדטים בלבד, כמו גם לאיש האופוזיציה, אמיר ווסקו, שמשקיע את כוחו בעיקר בסרטונים עצמיים ברשתות החברתיות, אך מקץ שנה נוספת מסתבר, כי ווסקו אינו מהווה אלטרנטיבה לאבן צור. עד כמה שזה ישמע מוזר, על הנייר לאבן צור לא הייתה קואליציה, אך הוא הצליח להעביר את התקציב העירוני וזה רק מצביע על כך, שהוא שועל פוליטי לא קטן.