פופוליטיקה
נשיא פקה פקה
לפני חודשיים נכתב, מעל דפים אלו, שנשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, גדול באיומים, אבל קטן במעשים. הוא מאיים על כל העולם, מבטיח מהלומות מחץ, ובפועל לא עושה דבר. נובח ולא נושך. נשיא “פקה פקה”. לפני כשבועיים שבר טראמפ את השיאים של עצמו, כאשר הורה על תקיפה אווירית באיראן, בתגובה להפלת מטוס אמריקאי ללא טייס. המטוסים כבר היו בדרך ועשר דקות לפני שיגור הטילים, נזכר הנשיא, שהפעולה תגרום לאבידות בנפש, וביטל את ההתקפה. הליך כה מוזר של קבלת החלטות, לא היה מעולם, בוודאי שלא במעצמת על כמו ארה”ב. אדוני הנשיא, כשהחלטת על התקיפה, לא ידעת שיהיו קורבנות בנפש? אתה מקשיב בכלל ליועצים ולגנרלים שלך, או רק למגישים בערוץ “פוקס ניוז”? אין גבול לפתטיות של אדם, שגם ממרחק של אלפי קילומטרים, רואים שאין לו מושג איך אמור נשיא להתנהל ולנהל מעצמת על. אולי בבחירות בעוד שנתיים, יידעו האמריקאים לתקן את הטעות הנוראית הזו, ששמה טראמפ.
הקאמבק של ברק
בשנת 99′, ערב הבחירות לכנסת, השתתפתי בכנס הסיום של מערכת הבחירות של מפלגת “ישראל אחת”, שבראשה עמד אהוד ברק. היתה שם אנרגיה עצומה, תחושת שליחות ונכונות לעשות הכל כדי לזכות בבחירות. ברק ניצח בגדול, אבל ה”שחר של יום חדש” אותו הבטיח, לא התקיים מעולם. הוא איכזב קשות את אלו שהלכו אחריו והתפוגג אחרי קדנציה אחת. מאז חזר לעוד קדנציה לא מוצלחת במיוחד, במהלכה ריסק את מפלגת “העבודה”. היום, בגיל 77, ברק שם עצמו שוב על המפה, כשהוא נותן את התחושה, שעם ישראל נמצא לפני חורבן, בשל מדיניות פקודו לשעבר בסיירת מטכ”ל, בנימין נתניהו. ניתן לראות אצל ברק את האנרגיות והנכונות לצאת שוב לקרב, אבל השאלה היא, האם הציבור יאמין לו אחרי כל אכזבות העבר. קשה לענות היום על שאלה זו, אבל לא הייתי מציע לזלזל בראש הממשלה וברמטכ”ל לשעבר. מי שהביס פעם אחת את נתניהו, יכול לעשות זאת שוב, או לפחות להביא לאיחוד גוש השמאל-מרכז.
מלך הספינים
ביבי נתניהו הוא מלך הספינים של ישראל, אולי אפילו של העולם כולו. אין, לא היה וספק אם יהיה פוליטיקאי כה ציני, שתוך ימים ספורים משנה שוב ושוב את דעתו, וציבור נאמניו אומר “אמן”, ולא שואל אותו ולו פעם אחת, “הלו, מה הולך פה?”. מרוב סיבובים ופירואטות, קשה לעקוב אחר מהלכיו של המלך ביבי הראשון, ומה שנכון היום, כבר לא יהיה נכון מחר, והכל כמובן באשמת השמאל.
לאחר התפטרותו של אביגדור ליברמן, נתניהו שיכנע את כולנו שאין צורך ללכת לבחירות, אמר שהמצב הביטחוני רגיש, שזה לא טוב לעם ישראל, ואכן לא היו בחירות. כעבור חודשים ספורים הודיע פרקליט המדינה, שי ניצן, שכתב האישום נגד ביבי בדרך ופתאום חייבים ללכת לבחירות, כדי לקדם את חוק החסינות ולמלט את עצמו ממשפט. לאחר הבחירות, הוא נכשל בהקמת ממשלה. ההיגיון אומר, שבמקרה כזה מעבירים את המנדט לבני גנץ, המתמודד שמפלגתו קיבלה את אותו מספר מנדטים. אלא שביבי לא רצה לתת לגנץ אפילו סיכוי אחד למיליון להרכיב ממשלה וכפה בחירות חוזרות, כאשר בדרך ניסה לעשות “דילים” עם מפלגת “העבודה”. כן, ההם מהשמאל…
והיום מה? הסקרים מנבאים מפלה ל”ליכוד”, ובמקרה כזה, נתניהו יעמוד לדין כמו אזרח מן השורה וכלא “מעשיהו” נראה קרוב מתמיד. אז מה הוא עושה? מנסה לבטל את הבחירות החוזרות, שהוא עצמו כפה עלינו. איפה ראשי “הליכוד” והמפלגות האחרות? פתאום כולם נזכרו, שבחירות זה רע לעם ישראל?
דווקא עכשיו, מספר חודשים לפני הבחירות החוזרות, נראה שמלך הספינים גמר את כל השפנים שהיו לו בכובע. להתראות ב-17 בספטמבר.
שר הכאוס
שעות ספורות לאחר שמונה לשר המשפטים, איבד אמיר אוחנה את שברירי האמינות האחרונים שעוד נותרו לו. עוד לפני שהתיישב על כיסא השר, הזדרז אוחנה להתראיין והסביר את משנתו החוקתית. לא את כל פסקי הדין יש לקיים, אמר, ויש פסקי דין שצריך להתעלם מהם. קשה להסביר עיוולת שכזו. באיזו חברה דמוקרטית יש נוהל כזה? האם אוחנה למד את משנתו מארדואן הטורקי? אפילו שם, בטורקיה, שמו לרודן קווים אדומים. חברה שמקיימת רק פסקי דין שנראים לה, אינה חברה נורמלית, אלא חברה של כאוס, הנמצאת בדרך לחורבן.
מי כאן הזוי?
במשך שנים לעגו רבים לגופים הירוקים, שטענו כי האוויר במפרץ חיפה רעיל, וכינו אותם “הזויים”. האוויר טוב, אין פגיעה בבריאות והכל אחלה, כך טענו. כל מחקר שהראה ממצאים אחרים, נפסל על הסף, ומנגד הראו לנו פוליטיקאים בשקל, מדידות מהן עולה, שאיכות האוויר כאן לא רעה בכלל. ממש שווייץ. והנה, בימים האחרונים ניפץ מבקר המדינה את כל הספינים של השנים האחרונות בהקשר לזיהום במפרץ חיפה. יש זיהום כבד, טען המבקר, המדידות לא ממש שוות ובגדול, כל מה שהירוקים טענו במשך שנים, היה נכון ומדויק. אז מי כאן הזוי?
אני לא מצפה מאותם פוליטיקאים לבוא היום ולאכול את הכובע. הרי הם “לעולם לא טועים”. לא נותר אלא לקוות, שבפעם הבאה שינסו למכור לנו לוקשים, נהיה כולנו הרבה יותר עירניים.