האב היכה את אישתו, ביצע עבירות מין בבתו ובחברותיה וכמעט ניצח בבית הדין הרבני

טימטום בחסות החוק: בית הדין הרבני התקשה להכיר בגזר דין חמור נגד גבר, שהורשע בעבירות מין כלפיי בתו, במעשים מגונים בחברותיה, ובאלימות קשה כלפיי אישתו וילדיו, כעילה מספקת לגירושין.

בפסק הדין שהותר לפירסום, סבר דיין אחד מבין שלושה דיינים, כי “האישה לא הוכיחה את עיקרי תביעותיה”, וכי “בית הדין לא מקבל את האמור בחומר המוצג בפניו מטעם בית המשפט, כראייה העומדת בפניי עצמה”.

“מסתבר, שהרשעה פה אחד בהליך פלילי, שרמת ההוכחה הנדרשת בו היא מעבר לכל ספק סביר, לא די בה, כך על פי דעת המיעוט”, טוענות עורכות הדין, רונית א. זיסמן וסיון משיח, המייצגות את האישה.

לדבריהן, “דעת המיעוט סברה, שהבעל אשר ביצע עבירות מין בבתו הקטינה, פגע ופצע את גופה ונפשה באופן קיצוני וקשה לכל ימי חייה, השליט טרור בביתו, הילך אימים על משפחתו ושבר את גופה של אישתו במכות רצח, בעל זה צריך להישאר עם מלוא הזכויות שלו ברכוש המשותף ולשלם לאישה רק 240 ש”ח (כן, כן, זו לא שגיאת כתיב או הדפסה) עבור כתובתה. מדובר בפרס של ממש, למי שעד עצם היום הזה לא טרח להביע חרטה על מעשיו בחלוף שנים ארוכות בהן הוא שוהה מאחורי סורג ובריח”, דברי עוה”ד זיסמן ומשיח.

בדיונים שהתקיימו בפניי בית הדין, הדגישו עוה”ד זיסמן ומשיח, את האבסורד בדחיית עובדות וראיות, שכבר עמדו במבחנם של בתי המשפט המחוזי והעליון, ואשר שלחו את הבעל למאסר ממושך של 23 שנה, ממנו הוא אמור להשתחרר בעוד 6 שנים.

הדיינים בדעת הרוב טענו, כי לא ניתן לכפות על הבעל גט בגין גילויי האלימות כלפי אישתו, מפני שההלכה דורשת, שבעל אלים יקבל התראה לפני שכופים עליו גט. היות והאישה לא הגישה נגד הבעל תלונה במשטרה על האלימות כלפיה, אלא רק כאשר גילתה כי בעלה אנס את בתם, היא לא נתנה לו למעשה התראה, המאפשרת כפיית גט בעילה של אלימות.

חרף כך ולאחר דיון סוער, פסקו הדיינים, ברוב של שניים נגד אחד, כי בשל המאסר הממושך, הבעל מונע מאישתו יחסי אישות, לא מסוגל לספק את צרכיה הבסיסיים, עונתה ופרנסתה, ולמעשה נקרא מורד, ובשל כך ניתן לכפות עליו גט וכתובה.

יתר על כן, התייחסה דעת הרוב למציאות שאינה שנויה במחלוקת, לפיה הבעל עבד בעבודות מזדמנות ומתוך כך לא צבר זכויות עבודה, האישה גידלה את הילדים לבדה במשך שנים ארוכות בהן ריצה הבעל את עונשו הכבד, ומעל לכל מרחף האסון הכבד שהמיט הבעל על משפחתו, שבמעשיו הקשים הביא להרס ופירוק הבית והמשפחה. מנימוקים אלה, פסקה דעת הרוב, כי “מגיע לאישה את מלוא כתובתה עם הצמדה למדד, סך של 123,323 ש”ח.

לדברי עוה”ד זיסמן ומשיח, דווקא דברים נוקבים שמציינת דעת הרוב בפסק הדין ואשר קשים לקריאה, מלמדים על זכותה הבלתי מעורערת של האישה לקבל את מלוא כתובתה בתוספת הצמדה.

בפסק הדין כתב אחד הדיינים: “לאחר שעברתי על כתב האישום והכרעת הדין בבית המשפט, בקושי הצלחתי לקרוא את הכתוב שם, משום התיאורים הקשים על אלימות ואונסים ושלל עבירות קשות, אני מצטרף למסקנת חברי לחייב את הנתבע בסך של 123,323 ש”ח עבור חוב הכתובה”. עוד הוסיף אותו דיין: “אציין, שבמעמד הדיונים ובמעמד סידור הגט, האישה הייתה רועדת ומפוחדת עד אימה, מעצם הידיעה שהיא נמצאת עם הנתבע, ובקושי ניתן היה לסדר את טקס מסירת הגט”.

לדברי עוה”ד זיסמן ומשיח, אין בסכום כתובתה של האישה בכדי לפצות על הנזק שנגרם לה בחיים לצד הנתבע, חיים שהיו רווי אלימות, על שלל סוגיה ודרגותיה. עם זאת, ההכרה העולה מדעת הרוב בסיבלה של האישה, תוך מתן ביטוי בדמות מלוא הכתובה בתוספת הצמדה, מעיד כפי שסברה דעת הרוב, כי “התיאור שמופיע בכתב התביעה מדויק להפליא, למה שהתרחש בבית הדין”.

יצוין, כי סוגיית חלוקת הרכוש טרם הוכרעה. ההחלטה הותרה לפירסום בכפוף להסתרת זהותם של המעורבים.