השופטת איימה על האב שאם לא יראה את ילדיו יקנס

האם הסדרי שהייה של אב גרוש עם ילדיו, הם זכות או חובה? בסוגיה זו נדרש להכריע לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה, שדן בבקשה שהגישה אימם של הילדים, באמצעות עורכות הדין דנה ואביטל אדרי.

בית המשפט לענייני משפחה פסק בזמנו, כי האב יבלה עם ילדיו פעמיים בשבוע למשך שלוש שעות בכל פעם, ללא לינה, וכן בכל סוף שבוע שני, מיום שישי בצהריים ועד מוצאי שבת, כולל לינה. אולם בבקשה שהגישה האם לביהמ”ש למשפחה, באמצעות עוה”ד אדרי, נטען כי האב לא עומד בהסדרי השהייה שנקבעו לו, ובמשך שבועות ארוכים לא ניפגש עם ילדיו.

לדברי עוה”ד אדרי, כאשר כבר מתקיים מיפגש בודד של האב עם ילדיו, הוא נמשך כשעה עד שעה וחצי בלבד, ולעיתים קרובות אף חמור מכך, האב קובע מיפגש, אך לא טורח כלל להופיע ואינו מעדכן לא את האם ולא את הילדים.

לטענת עוה”ד אדרי, גם בחגים ובחופשות האב לא ניפגש עם ילדיו והדבר גורם להם לשיברון לב. לדבריהן, התנהלות זו מעבירה את כל נטל גידול הילדים על האם, בניגוד להחלטות בית המשפט.

“בפסיקה נקבע לא פעם, כי זמני השהות הינם זכות של הילדים ובשום אופן לא בחירה של ההורים”, טוענות עוה”ד אדרי, ומוסיפות, כי פעמים רבות הוטל עיצום כספי על הורים שהפרו את זמני השהות, הנוסף לדמי המזונות.

לאור כל זאת, ביקשו עורכת הדין מבית המשפט, להטיל על האב עיצום כספי בסך 250 שקלים לכל מיפגש שאליו לא יגיע.

האב הכחיש את הדברים באמצעות בא כוחו, אך מצד שני טען, כי בשל עבודתו כנהג אוטובוס, בשל שינויים בסידור העבודה, או בשל מגפת הקורונה, אין הוא מסוגל לקחת את הילדים בכל מועד שנקבע. בנוסף, טען בא כוחו של האב, כי הסדרי שהייה הם זכות הדדית של ההורים והילדים, ואינם חובה.

שופטת בית המשפט לענייני משפחה, שדנה בתיק, לא התרשמה מהסברי האב, וקבעה שאמנם נקבעו הסדרי שהייה מצומצמים והוסכם כי המועדים הללו ישתנו על פי צרכי ההורים, אך אין הדבר אומר, כי ניתן שלא לקיימם כסידרם. בנוסף קבעה השופטת, כי אם אין האב מסוגל להתראות עם ילדיו במועד מסויים, עליו לקבוע עימם מועד חלופי המוסכם על האם, וככל שימשיך להיעדר מהמיפגשים עם הילדים, הוא ייאלץ לעמוד מול עיצום כספי.