כל תלונות האישה נגד הבעל נדחו בבית המשפט

חומר למחשבה: קבלו סיפור מהחיים, שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו. זוג שהיה נשוי 15 שנים ולהם 4 ילדים, נקלעו למריבה. באחד הימים הגיעו הורי הבעל להתארח בביתם. בשעות הלילה רגז הבעל בחדר השינה, על מטלות הבית הרבות המוטלות עליו, זאת בנוכחות הוריו וילדיו. האישה ביקשה שיחדל לצעוק, אך הבעל המשיך בצעקותיו. במצב זה ביקשה האישה לצאת מחדר השינה, אך הבעל מנע זאת ממנה בגופו במשך 15 דקות. בהמשך יצאה האישה מהבית, לבית קרוב משפחה שגר בסמוך.

בהמשך נטען, כי אימו של הבעל נכנסה לחדר השינה עם הבן הקטין ונעלה את הדלת אחריהם. על פי כתב האישום נגד הבעל נטען, כי בעט בדלת הנעולה והיכה בה באמצעות ידיו, כדי להגיע לאימו ובנו. כתוצאה ממעשיו נוצר בה סדק בסמוך לידית. באותן הנסיבות הזעיקה האישה את מד”א והמשטרה. השוטרים שהגיעו ביקשו מהבעל להתלוות אליהם לתחנה והבעל סירב, תוך שאמר לשוטרים: “אני אתבע אתכם, אתם תקבלו את מה שמגיע לכם”.

בעדותה במשטרה ציינה האישה, כי בדרך כלל בעלה הוא אדם בעל מזג נוח, כי הוא נמצא בתקופה לחוצה ו”בסטרס” בשבוע האחרון. הטריגר לסטרס קשור לטענתה, בשל עומס עבודה, שבו הוא מצוי, והן בכך, שהחליט להזמין אורחים לבית, אך לא עמד בארגון הבית וההכנות הנדרשות. לדברי המתלוננת, הנאשם נכנס להתקף לחץ וכי עד השעה 04:00, הנאשם צעק, שהוא צריך לנקות וכי הוא לא עומד בזמנים. האישה ציינה בחקירה, כי לאור צעקות בעלה, הודיעה לו כי תעזוב את הבית ובעלה אחז בידית הדלת ומנע זאת ממנה. בעדותה במשטרה ציינה האישה, כי בעלה מעולם לא נהג כלפיה באלימות או באיומים.

מעדותה במשטרה של אימו של הבעל, אשר שהתה בדירה עולה, כי ציינה, שבנה  שרוי במצב של לחץ במהלך 4 החודשים האחרונים, וכי בשל כך, הוא נטל תרופות להרגעה בעקבות המלצת רופא אליו פנו. לדבריה, במהלך השבוע האחרון, בנה נשמע לחוץ ואף צעק עליה בשיחת טלפון. עוד העידה האם: כי בנה לא נהג באלימות, אך לא אפשר לאישתו לצאת מהחדר, ובלשונה: “הוא לא נהג באלימות. הוא עמד בכניסה של חדר השינה ולא נתן לאישתו לעבור ואמר לה: ‘דברי איתי, סכמי איתי, תגידי לי, אני הייתי צריך לעשות את הכלים?’.

פרקליטות המדינה החליטה להעמיד את הבעל לדין פלילי. בצר לו פנה הבעל, לעו”ד אביעד חייט, מקריית מוצקין, בעל משרד בקריית חיים, המתמחה במשפט פלילי.

עו”ד חייט פירט אחת לאחת את טענות פרקליטות המדינה וטען, כי מדובר בזוטי דברים: “הנאשם (הבעל) לא איים ולא נהג באלימות לאורך כל האירוע. הפרעתו הייתה בצעקות, בחוסר שקט עקב מצבו הרפואי-נפשי, כפי שהוסברו ע”י אישתו וע”י אימו. מדובר באירוע שהתרחש בתוככי חדר השינה של הנאשם והמתלוננת, בעודם מתווכחים על עניינים משפחתיים ועומס מטלות שהוטל על הנאשם. אין חולק, שהמתלוננת לא ניסתה לצאת והנאשם מנע זאת ממנה. הנאשם איים שלא יאפשר יציאה, אך ללא כל ניסיון של המתלוננת לנסות לצאת בפרק הזמן האמור. בפועל, כאשר המתלוננת החליטה לצאת מחדרה, היא יצאה ואין כל טענה, שהנאשם ניסה למנוע יציאתה. לנוכח נתונים אלה, מידת הפגיעה בחופש הרצון ובחופש התנועה של המתלוננת, היה מינורי עד מאד. על כן, מבחינת טיב המעשה, מדובר באירוע מינורי, כך שהוא ממוקם ברף הנמוך של סולם החומרה של עבירה מסוג זה”

בהכרעת הדין כתב שופט בית משפט השלום, אלעזר ביאלין: “מבחינת האינטרס הציבורי, איני סבור, שמעשי הנאשם טומנים בחובה סכנה לציבור הרחב, או כי הם בעלי השפעה חברתית, שמחייבת הרשעתו של הנאשם במשפט
פלילי. בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי, קשה להצביע על פגיעה משמעותית, שנגרמה לאינטרס הציבורי בעקבות מעשיו של הנאשם, וזאת בשים לב לכך, שהאירוע התרחש בתוך ביתם של הנאשם והמתלוננת. אף שאיני מקל ראש בעבירות המתבצעות בתוך התא המשפחתי ובחדרי חדרים, הרי שאיני סבור, כי זהו המקרה המתאים לסיווג כמקרה, שמתאפיין כאירוע פגיעה בתוך התא המשפחתי. כך במיוחד, מאחר שהמתלוננת וגם אימו של הנאשם, חוזרות ומעידות על הנאשם, כי אינו אדם אלים כלל ועיקר, אלא אדם עדין נפש. על כן, אני מזכה את הנאשם מעבירה של כליאת שווא, מחמת קיומה של הגנת זוטי הדברים. אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום”.