הפיץ מעטפות עם חומר משמיץ וחויב בלשון הרע
לא רק שליח: בית משפט השלום בקריות, קיבל את תביעתה של חברת “פסגות ניהול מבנים ומערכות” מקריית מוצקין, שיוצגה על ידי עו”ד יניב ברוך, נגד כבאי בחופשה, תושב קריית מוצקין, אשר הפיץ מאות מעטפות ובהן פרסומים מכפישים נגד החברה בערי הקריות. בית המשפט קבע, כי הנתבע אחראי לפרסום לשון הרע, למרות טענתו, שלא ידע מה מכילות אותן מעטפות שהפיץ, וחייב אותו בפיצוי בסך של 88 אלף שקלים, כולל הוצאות משפטיות.
פסק הדין עוסק בפרשה, שבמסגרתה הופצו בשעות הלילה מעטפות בתיבות הדואר של בניינים משותפים בקריית מוצקין, קריית ביאליק, קריית ים, חיפה, עכו וטירת הכרמל. במעטפות נכללו טענות חמורות, שייחסו לחברה ולבעליה מעשים פליליים, מעשי מרמה וקשרים עם גורמים עברייניים, תוך ניסיון ברור לערער את אמון הציבור והלקוחות בחברה. בית המשפט קבע, כי מדובר בפרסומים בעלי פוטנציאל ממשי לפגיעה במוניטין העסקי של החברה ובשמה הטוב.
השליח אותר, לאחר שהחברה הפעילה חברת חקירות פרטית. אחת מטענות ההגנה המרכזיות של הנתבע הייתה, כי שימש כשליח בלבד, לא חיבר את הפרסומים ולא ידע מה תוכנם. הנתבע, כבאי בחופשה, טען שפגש בתחנת דלק בחיפה, אדם שאינו מכיר, אשר שילם לו במזומן 1000 שקלים, כדי לחלק את המעטפות לפי רשימת כתובות שמסר לו. לטענת הנתבע, הוא לא ידע כלל מה יש במעטפות, הוא אינו מכיר את חברת הניהול ואין לו כל עניין אישי נגדה.
בפסק הדין הודגש, כי מפיץ של פרסום פוגעני, אינו נהנה מחסינות אוטומטית, וכי גם מי שאינו מחבר את הפרסום, עשוי לשאת באחריות משפטית, מקום שבו לא הוכיח כי לא ידע, ולא היה עליו לדעת, על אופיו של הפרסום.
בהחלטה מפורטת בחן בית המשפט, את גבולות האחריות של מפיצי פרסומים מכפישים ואת היקף ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. בית המשפט קבע, כי אין די בטענה, כי אדם היה “רק שליח”, וכי בנסיבות מחשידות קיימת חובה לבחון את טיב הפעולה ואת תוכן הפרסום. עוד נדחתה טענת “אמת בפרסום”, לאחר שנקבע, כי קיים הבדל מהותי בין דיווח על חשד, לבין הצגת אדם או חברה כעבריינים באופן נחרץ.
בהמשך ההליך, בשלב קביעת הנזק, פסק בית המשפט לטובת חברת “פסגות”, פיצוי בסך 40,000 שקלים בגין לשון הרע, וכן 40,000 שקלים נוספים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, זאת בנוסף ל-8,000 שקלים, שחויב בהם הנתבע במהלך ההליך.
עו”ד יניב ברוך: “פסק הדין מרחיב את ההגנה על שמו הטוב של תאגיד ומעביר מסר ברור וחשוב: הפצת מידע מכפיש אינה הופכת לחסינה, רק משום שמי שמפיץ אותו טוען, כי לא הוא כתב אותו. מדובר בפסק דין בעל חשיבות ציבורית, המחזק את ההגנה על שמם הטוב של נושאי משרה בתאגיד ושל חברות, מפני קמפיינים משמיצים”.