גרושה תקבל את קצבת השארים של בעלה המנוח

תוצאה מפתיעה: תשכחו את כל מה שחשבתם עד כה. בית הדין הארצי לעבודה, קיבל את ערעורה של גרושת איש זרועות הביטחון שהלך לעולמו, שביקשה להכיר בה כאלמנתו, למרות שהיו גרושים. תוצאות קבלת הערעור, יניבו לגרושה ולילדיה מאות אלפי שקלים.

ביה”ד הארצי לעבודה, מתח ביקורת קשה על הממונה על הגמלאות במשרד האוצר, ועל בית הדין האזורי לעבודה, לאחר שדחו בקשה של גרושת איש זרועות הביטחון, להכיר בה כאלמנתו, מאחר והשניים קיימו חיים משותפים לאורך שנים לאחר גירושיהם.

בשנת 2018, לאחר מותו של איש זרועות הביטחון, פנתה הגרושה להעניק לה ולילדיה גמלת שאירים מהפנסיה התקציבית שלה זכה.

כשנה קודם לכן, הצהירה האישה כי היא גרושתו של המנוח, אך כאשר ביקשה את גמלת השאירים, שינתה את הצהרתה וטענה, כי השניים היו בחייהם ידועים בציבור, ומכאן שמגיע לה ולילדיה קצבת שאירים.

לאחר שימוע שקיימה מנהלת הגמלאות למערערת, הוחלט לדחות את תביעתה. בסיכום דחיית הבקשה נרשם: “לא הוכח, כי ניהלת עם המנוח משק בית משותף במהלך שלוש השנים האחרונות טרם הפטירה, בפרט, שעלה מהחומר שהועבר לידנו, כי גרתם בדירות נפרדות וכן עדכנת שיש לך הסכם גירושים עם המנוח”.

בצר לה, פנתה האישה לעורך הדין אבי גפן, אשר הגיש בשמה ערעור על החלטת הממונה לבית הדין האזורי לעבודה.

בית הדין קבע בפסק דינו, כי לא מצא, שבהחלטת הממונה נפלה טעות הלוקה בחוסר סבירות קיצונית, וכי הממונה הפעיל את שיקול דעתו לאחר בחינה מעמיקה, שכללה עריכת שימוע למערערת ובחינת המסמכים והנתונים שהוצגו בפניו מטעמה.

בית הדין האזורי דחה את תביעתה, לאחר שזקף לחובתה של המערערת את העובדה, שלא סימנה בטופס התביעה את החלופה “ידועה בציבור”, והזדהתה בטופס הראשון כגרושתו של המנוח ורק בטופס השני כידועה בציבור שלו.

האישה, שלא שבעה נחת מפסק הדין, החליטה לערער עליו באמצעות עו”ד גפן, לבית הדין הארצי לעבודה. במסגרת הערעור טען עו”ד גפן, כי אין סתירה בטענות מרשתו, והיא יכולה להיות גם גרושה וגם ידועה בציבור.

לפני מספר שבועות, התכנס בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב רחב שכלל את כבוד השופטים רועי פוליאק, אילן סופר, מיכל נעים דיבנר, וכן את נציגות הציבור ורדה אדוארדס וברכה סמו, ודן בערעור.

בפסק דינו מתח ביה”ד הארצי ביקורת חריפה על הממונה על הגמלאות, בין השאר על כך, שבטופס התביעה לקצבת שאירים, לא הייתה קיימת בכלל אופציה לציין כי המבקשת היא ידועה בציבור.

על פי פסק הדין: “המערערת אמנם עונה על הגדרת אלמנה לצורך חוק הגמלאות, אך בראייתו של אדם שאינו משפטן, מכיוון שהייתה גרושתו ערב פטירתו, היא אינה אלמנתו”. לפיכך, הסבריה של המערערת על הגשת שני הטפסים השונים הם סבירים ביותר, וזאת בניגוד להחלטת בית הדין האזורי”.

בנוסף, ציינו שופטי בית הדין הארצי, כי במשך השנים ריככה הפסיקה את הדרישה למגורים משותפים, ועמדו על הייחודיות שבזוגיות פרק ב’, הן בנוגע לסוגיית המגורים המשותפים, אותם לא חלקו הצדדים, והן בנוגע לעובדה שלא נישאו בשנית.

בפסק הדין צוין, כי המערערת והמנוח כבר היו נשואים בעבר ויש להם ילדים משותפים. הם הגיעו להסכמות רבות בעל פה המתאימות לשניהם – ועל כן לשאלה למה לא נישאו בשנית – אין לתת משקל רב.

בית הדין התרשם מהראיות הרבות אותן הביא עו”ד גפן בפניו, שאיששו, כי השניים ניהלו חיים משותפים כידועים בציבור לכל דבר ועניין.

בין השאר נחשף, שהשניים ישנו כמעט מדי לילה זה בביתה של זו ולהיפך, חגגו חגים משותפים וארוחות שישי, יצאו לבקר יחדיו את ילדיהם עת שירתו בצבא, העבירו כספים אחד לשני, נסעו יחדיו לחופשות בארץ ובחו”ל, ואף פעלו בניגוד להסכם הגירושין ביניהם, בכל הנוגע להעברת דמי המזונות.

כמו כן, הובאו עדויות כיצד המנוח ארגן למערערת מסיבת יום הולדת שישים וצולם בה מרעיף עליה אהבה בפומבי, כמו גם לכך, שהמערערת עצמה ארגנה אזכרה למנוח בביתה ושילמה עבור מצבה על קברו.

בנוסף לראיות אלה, ציין גפן, כי “אפילו בתו מנשואים קודמים, שעל סמך שיחה עימה מנהלת הגמלאות ביססה את עמדתה, אמרה שאביה רצה, שהמערערת וילדיה יקבלו את הפנסיה שלו”.

לדברי עו”ד גפן, הממונה על הגמלאות לא הזמינה את הבת להעיד בפני ביה”ד האזורי, כי ידעה כי עדותה זו תסתור את עמדתה.

בית הדין הארצי לעבודה מתח ביקורת על הממונה על הגמלאות, וקבע כי “הליך הבירור שביצע הממונה לא היה ממצה והחלטתו נעדרת הנמקה מתחייבת, לנוכח כלל הטענות הרלוונטיות לבחינה”.

בית הדין ביקר את העובדה, ש”פרוטוקול השימוע כולל שני עמודים בלבד. חתומים עליו ארבעה משתתפים, ששלושה מהם נזכרים בשמם הפרטי בלבד”. שופטי בית הדין מתחו ביקורת על כך, שהחלטת הדחייה של הממונה התבססה בעיקרה, על שיחה טלפונית עם בתו של המנוח מנישואים קודמים.

“היה על הממונה להוסיף ולבחון, האם בתו של המנוח מנישואים קודמים, היא בעלת עניין בתוצאת הגדרת היחסים בין המערערת לבין המנוח, שכן הכרה במערערת כידועה בציבור של המנוח, עשויה בהיעדר צוואה, להפחית את חלקה של אותה בת בירושת המנוח במחצית, (משליש לשישית)”, קבעו השופטים בפסק דינם.

בית הדין הארצי גם מתח ביקורת על כך, שבית הדין האזורי זקף לחובתה של המערערת את העובדה, כי רק לאחר מותו נודע לה, שלבן זוגה היה חוב בסך 85,000 ש”ח – וציין כי הסתרת מצב כלכלי רע מבן או בת זוג, אינם מאפיינים המעידים דווקא על זרות או חוסר מעורבות.

קביעה נוספת של ביה”ד האזורי זכתה לביקורת קשה – העובדה שהמערערת לא ידעה, כי המנוח לקה במחלה קשה. ביה”ד האזורי קבע, ש”לו הייתה חיה עימו כבת זוג לכל דבר, ודאי הייתה שמה לב לסבל שהוא סובל”.

שופטי ביה”ד הארצי מתחו ביקורת קשה על מסקנה זו, והצביעו על כך, שגם בתו ששהתה עימו בחו”ל בסמיכות, לפני שאושפז ונפטר – העידה כי לא ידעה על מחלתו.

בשל כל הראיות והעדויות שהובאו בפניו, קבע בית הדין הארצי, כי הממונה על הגמלאות במשרד האוצר, לא ערך בדיקה מעמיקה של טענות המערערת, וגם בהליך בבית הדין האזורי לעבודה נפלו פגמים, המצדיקים את קבלת הערעור.

לאור כל זאת, קבעו שופטי ביה”ד הארצי, כי דין הערעור להתקבל, וכי עניינה של המערערת יוחזר אל הממונה על הגמלאות, לבחינה מחודשת של המקרה. בית הדין המליץ לממונה על הגמלאות להוסיף בטופס התביעה אפשרות לסמן “ידוע/ה בציבור” כדי למנוע מקרים דומים בעתיד.

לדברי עו”ד גפן, מדובר בפסק דין חשוב ומשמעותי, המדגיש עד כמה ההגדרה של ידועים בציבור, יכולה להיות רחבה וגמישה, ואין היא חייבת לכלול בהכרח שיתוף כלכלי או מגורים משותפים. לדבריו, פסק הדין פותח פתח בפני זוגות רבים, המנהלים מערכות יחסים ייחודיות, לפנות לסעדו של בית המשפט, ולהכיר בהם כידועים בציבור.

לדבריו, הקצבאות אותן צפויה האישה וילדיה לקבל מהפנסיה של בן זוגה המנוח, לשארית חייהם, עשויות להסתכם במאות אלפי שקלים.