“בישיבות מועצת העיר אני אומר מה שאחרים חוששים להגיד”

ישנם סוגים שונים של חברי מועצה, ובהם כאלו שלא מביעים את דעתם במשך קדנציה שלמה, לעומת אחרים, שבכל ישיבה יש להם מה לומר ולהעיר כמעט על כל דבר. חבר מועצת העיר קרית ביאליק, יעקב בוחבוט, שייך לקטגוריה השנייה, והוא גאה על כך מאוד. “אין מחיר לחופש הדיבור שיש לנו”, גורס בוחבוט. “אני אומר מה שאני חושב, אבל לידי יושבים חברי מועצה שלא אומרים ולו מילת ביקורת אחת, למרות שאני יודע מה דעתם האמיתית. הם חוששים לדבר ורק מרימים אצבעות כשאומרים להם לעשות זאת. הם רוצים לדבר, אבל שותקים. אני לא נוהג כמוהם, וחשוב שגם קול אחר יישמע במועצת העיר”.
אתה לא מתוסכל מכך, שאינך יכול באמת להשפיע, מכיוון שאתה נמצא בעמדת מיעוט?
יש נושאים שמרתיחים לי את הדם, כמו היחס לגיל השלישי. אין כלפיהם חמלה או פיתרונות הולמים. בני הדור השלישי מהווים אחוז גבוה מכלל אוכלוסיית העיר, אבל אין עבורם פיתרונות מתאימים. צריך לעשות משהו כדי להוציא אותם מהקריון, שם הם שותים קפה כל היום. זו לא פעילות קהילתית. הדור השלישי אבוד בקרית ביאליק. אני כועס על המצב ואומר את דעתי. זה נכון שהקול שלי בודד, אבל זה לא מתסכל אותי, כי אני הולך עם האמת שלי.
מה הכי מרגיז אותך?
היתה החלטה לקצץ את דמי הביגוד לסייעות. אמרו, שהחוק מחייב את זה. איך אפשר לפגוע בציבור הזה, שהוא החלש ביותר מבין עובדי הרשות המקומית? מה שחסכו, זה גרושים. הסבירו לנו שזה לא היה חוקי מה ששילמו עד כה, אבל נשאלת השאלה, מדוע הם התעוררו רק עכשיו? עד כה היה בסדר ופתאום לא? אני גם כועס על ההסתדרות, שלא הגנה על הסייעות. אמשיך לומר את האמת שלי בכל ישיבת מועצה, גם אם זה לא יהיה נעים לאוזניהם של כמה אנשים.