ככל שעובר הזמן ובמיוחד בימי הסגר השני, גוברת הדרישה להעביר לידי ראשי הרשויות המקומיות את הטיפול במגיפת הקורונה. חברת מועצת עיריית קרית ביאליק, אדווה בלמס, נמנית עם אלו שחושבים כך. בריאיון ל”חדשות הקריות”, אמרה חברת המועצה: “אני חושבת שטוב היתה עושה המדינה לו היתה מכינה תוכנית בעלת היגיון כדי להתמודד עם הקורונה. מול האין תוכנית הזו, אנחנו רואים מה הצליחו לעשות ראשי רשויות כמו טל אוחנה בירוחם, ואלי דוקורסקי בקרית ביאליק, איך הם התמודדו בהצלחה עם המגיפה והורידו את התחלואה. ברור שמזמן היה צריך להעביר יותר סמכויות לפיקוד העורף וברור שהיו צריכים להעביר סמכויות ואחריות לראשי הרשויות. הם מכירים את התושבים, הם יודעים לתת מענה מותאם, הם בשטח, הם קרובים לתושבים. העברת האחריות לידיהם היתה מסייעת למלחמה בקורונה.
את משמשת כיו”ר וועדת הכספים של העירייה. יש לך הסבר לכך שהמדינה מתנהלת שנתיים ללא תקציב?
אני רוצה לומר באופן חד משמעי: במידה ותוך חודש עד חודש וחצי, לא יהיה לנו תקציב לשנים 2020-2021, אנחנו הולכים לעוד מערכת בחירות ולעוד ביזבוז של 3 מיליארד שקלים. אני לא רואה קונסטלציה שהממשלה הזו ממשיכה לסחוב את העגלה ללא תקציב. צריך להבין, ללא תקציב משרדי הממשלה מתפוררים, הם לא מסוגלים לתכנן ובלי תיכנון, אנחנו נשלם מחיר כבד מאוד בעתיד. פשוט בלתי אפשרי להמשיך כך.
עד כמה זה משפיע על קרית ביאליק?
זה מאוד פוגע בכל הרשויות, שניזונות מתקציבי הממשלה. אתן דוגמא: באופן שוטף, יש באתר משרד האוצר 5-6 עמודים עם מכרזים ופרוייקטים שנגישים לרשויות. כיום, יש בקושי חצי עמוד. אין “קול קורא” לביצוע ופיתוח פרוייקטים. זה מדבר בעד עצמו. עם זאת, קרית ביאליק עשתה את ההתאמות שלה בתחילת שנת 2020 ונכנסנו למשבר הקורונה מהודקים תקציבית. אנחנו מצליחים לשמור על הקופה ולהמשיך בפיתוח.
בגלל דרך הניהול בקרית ביאליק אצל אלי דוקורסקי, זה לגמריי אחרת
איך העירייה מתנהלת בסגר?
במילה אחת, מצוין. יש התנהלות שקופה, הרשות מפרסמת מידי יום את נתוני התחלואה בעיר, זה מכניס את התושבים לפרופורציות ורוב רובם של התושבים ממושמעים. רוב התושבים ברחוב עם מסיכות. גם בחגים היתה התארגנות בבתי הכנסת, התפילות נערכו בחוץ, במרחב הפתוח, תוך שמירה על ריחוק חברתי. מה שמדהים, שגם בתקופה הזו רואים את הרגישות של ראש העיר לתושבים, במיוחד לאוכלוסיות המוחלשות, כמו הקשישים, החולים והנכים. יש התארגנות נכונה עם מתנדבים, מגיעים לכל אחד שזקוק לסיוע. רואים פה ערבות הדדית בין תושבים, דבר שלא רואים במדינה כולה, שם חסרה לנו מאוד הערבות הזו. ברמה הארצית, הקיטוב פוגע במאבק בקורונה. בגלל דרך הניהול בקרית ביאליק אצל אלי דוקורסקי, זה לגמריי אחרת.