כוויה בכף הרגל הביאה לכריתה ולבסוף למוות

הסיוט של החיים: הכול החל כמקרה שנראה פשוט. אישה בשנות ה-40 לחייה, נכוותה ברגלה ממים חמים. למחרת פנתה לסניף קופת החולים במקום מגוריה, והרופא שבדק אותה ציין, שמדובר בכוויה דרגה 2 והמליץ לה על טיפול.

אלה שמצבה התדרדר בתוך מספר ימים, עד שאושפזה בבית חולים ורגלה נקטעה. בהמשך הפכה לסיעודית עד שנפטרה.

יורשיה פנו לעו”ד סאמי אבו ורדה מחיפה, מומחה לתביעות רשלנות רפואית ונזקי גוף, והגישו לבית משפט השלום בחיפה, תביעת נזיקין על רשלנות רפואית נגד קופת החולים.

בתביעה נטען, כי למרות שהאישה הייתה חולת סוכרת עם סיבוכים, הרופא שבדק אותה לראשונה, לא התייחס לכך ולא ביקש ממנה לחזור לביקורת.

על פי התביעה, האישה טיפלה בכוויה לפי הוראות הרופא בשטיפות מים וסבון, וכעבור 4 ימים חזרה לרופא וציינה, כי מצבה רק החמיר. הפעם, היפנה אותה הרופא לחדר מיון, עם אבחנה של “כוויה זיהומית בכף רגל ימין”.

האישה הגיעה לביה”ח רמב”ם ואושפזה שם, בשל נמק בכף הרגל. בהמשך עברה ניתוח כריתת רגל והפכה לסיעודית. כעבור כשנתיים נפטרה.

בחוות דעת של מומחה, שצורפה לתביעה, כתב הרופא, כי הטיפול שקיבלה האישה, “לא תאם את הסטנדרט הרפואי המקובל”. לדבריו, ההתייחסות של הרופא במרפאה, כאשר האישה הגיעה אליו לראשונה, הייתה לא מקצועית: “הרופא סבר כי מדובר באירוע פשוט, שאינו דורש טיפול מיוחד, למעט טיפול מקומי של חיטוי וחבישה”. הוא זה שקבע את גורל המהלך בהמשך וגרם למצב של “מעין מפולת שלגים”.

לדברי המומחה, רק כעבור 4 ימים, כשחזרה האישה למרפאה, היא הועברה למיון רמב”ם, שם כבר נקבע שהיא סובלת מכוויה דרגה 3. לכן השארתה ללא כיסוי במשך מספר ימים “מהווה רשלנות”.

לדבריו, טיפול אנטיביוטי נכון בפנייתה למרפאה, היה מונע בסבירות גבוהה את ההסתבכות שהביאה לכריתת רגלה, ומותה היה יכול להימנע, “לו נמנע הסיבוך שגרם לכריתת הרגל”. התביעה השאירה בידי בית המשפט לקבוע את גובה הפיצויים שיקבלו יורשיה.