קב”ט אוניברסיטת חיפה: “קיבלתי את חיי במתנה”

הנס של אלון: תושב היישוב אשרת בגליל המערבי, שערך פעילות ספורטיבית בסמוך ליישובו, עבר אירוע לב קשה וניצל על ידי אדם, אשר עבר במקרה בסמוך לזירת האירוע עם רכבו, הזעיק את שירותי ההצלה וביצע בו החייאה.

הכל החל כאשר אלון גלבוע, בן 42, נשוי לנעמה ואב ל-4, המשמש קב”ט אוניברסיטת חיפה, יצא מביתו לריצה ביום שבת בשעת אחר הצהריים. במהלך הריצה התמוטט אלון והיה מוטל בצד הדרך.

באותה עת עשו בני הזוג עבדאללה וגדיר קבאני, את דרכם מהכפר אבו סנאן לביתם בעכו, וראו מרחוק את אלון. עבדאללה לא חשב פעמיים, עצר את הרכב ומיד רץ לעברו. “ברגע שראיתי שהוא לא מגיב, התקשרתי למד”א כדי להזעיק עזרה. במקביל נופפתי לאנשים שיגיעו לעזור”, מספר עבדאללה, בן 39, מהנדס בניין במקצועו. “תוך פרק זמן קצר הגיעה למקום שוטרת, שעזרה לי לבצע החייאה, כאשר במקביל שוחחתי עם מוקדנית מד”א, שהדריכה אותנו בביצוע ההחייאה. כעבור דקות ספורות של ניסיונות, השמיע אלון קול, ואחר כך ראיתי שיצא לו קצף מהפה. בעקבות זאת, המוקדנית ביקשה שאסובב לו את הראש, כדי שלא ייחנק,  זאת תוך המשך ההחייאה. התהליך נמשך להערכתי 30-20 דקות, אבל זה הרגיש כמו נצח”.

תוך כדי ניסיונות ההחייאה, הגיע לשטח צוות של שירותי “חיאן”, שהמשיך בביצוע ההחייאה, תוך מתן מכות חשמל. בהמשך הועבר אלון למרכז הרפואי בנהריה, ע”י ניידת טיפול נמרץ של מד”א, כשהוא במצב קשה.

בתחילה הוכנס לחדר ההלם, כשהוא מורדם ומונשם, ובהמשך הועבר לאישפוז ביחידה לטיפול נמרץ לב. כעבור יומיים חזר להכרה מלאה, עבר צינתור ואושפז במחלקה הקרדיולוגית, בניהולו של פרופ’ שאול עטר. בבדיקות שנערכו לו, התגלתה סתימה באחד העורקים המספק דם לשריר הלב, מה שהוביל לאוטם שריר הלב, שבעקבותיו נגרם לאלון דום לב. כעבור חמישה ימים שוחרר אלון, כשהוא במצב טוב.

אלון: “איני זוכר שום דבר ממה שקרה לי באותו יום. אני זוכר קצת את היום שלפני כן, וגם זה במעורפל. אין לי הסבר למה זה קרה. אני רץ שלוש פעמים בשבוע, מקפיד על תזונה נכונה ולא מעשן. היה לי מזל גדול, שאנשים טובים הצילו את חיי. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה, אם עבדאללה לא היה עובר שם במקרה. קיבלתי את חיי במתנה”.

במהלך אישפוזו של אלון במרכז הרפואי לגליל בנהריה, ביקרו אותו גדיר ועבדאללה, ששיחזר את האירוע והתחבק עימו ארוכות. על רקע המצב הביטחוני וגל הפיגועים, אמר עבדאללה: “זה לא מעניין אותי, אם הוא יהודי או ערבי. כולנו בני אדם, מתגוררים במדינה הזו ושותפי גורל. בזמנים קשים, צריך להיות יחד”.

לעבדאללה יש גם תובנה נוספת: “בעקבות מה שקרה, אישתי ואני רוצים להשתתף בקורס החייאה, כדי שאם חס וחלילה נהיה מעורבים במקרה דומה, נדע בדיוק מה לעשות”.

מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב, ד”ר צפריר אור: “במצב של דום לב, מימד הזמן הוא בעל משמעות קריטית. לכן, כאשר אנשים טובים באמצע הדרך, כמו עבדאללה, עצרו את הרכב ועזרו לאדם שהיה מוטל בצד הדרך, הם למעשה הצילו את חייו. נושא ההחייאה הבסיסית צריך להיות מוטמע בקרב כלל האוכלוסייה, והמקרה של אלון רק ממחיש, עד כמה חשוב להשתתף בקורס כזה, שיכול להציל חיים”.