רשלנות רפואית הפכה ילד בן 11 לנכה

רצף של טעויות: קבלו סיפור מהחיים. ילד בן 11, שחזר הביתה אחרי משחק כדורסל, התלונן על כאבי ראש והקאות. אביו התקשר למד”א והזמין אמבולנס. בשיחה עם מוקדן מד”א, תיאר האב את תסמיניו: כאבי ראש חזקים, הקאות דמיות, ערפול הכרה, וחוסר שליטה על הגוף. למרות התיאור המפורט, במד”א הוחלט לשלוח אמבולנס רגיל ולא אמבולנס טיפול נמרץ (אט”ן) – החלטה שהתגלתה כהרת גורל.

האמבולנס פינה את הילד לבית החולים בני ציון בחיפה, ובמהלך הנסיעה איבד הילד את הכרתו. למרות סימנים ברורים לדימום מוחי, לא אובחן מצבו של הילד במהלך שהותו בת השעתיים בבית החולים בני ציון. בתביעת מיליונים שהוגשה בימים אלה ע”י עו”ד אנה אונגר, נגד שלושה גופים, מד”א ובתי החולים בני ציון ורמב”ם בחיפה, היא טוענת, כי מדובר ברשלנות רפואית, של שלושת גופי הבריאות, המתארת סיפור טרגי.

עורכת הדין אונגר מציינת, שלמרות שאין בבית החולים בני ציון מחלקה נוירוכירורגית, עדיין ניתן היה לאבחן את מצבו ולסייע בהצלתו על ידי ביצוע הנשמה מיידית, ביצוע CT ראש, ופינוי בהול לבית חולים רמב”ם, שבו קיימת מחלקה נוירוכירורגית.

בנוסף, טוענת עו”ד אונגר בתביעה, כי תוצאות בדיקת הגזים שנלקחה מהילד בבי”ח בני ציון, הצביעו על חמצת נשימתית וערכי CO2 גבוהים, מצב שמצביע על מצוקה נשימתית ודורש הנשמה מיידית. למצער, תוצאות הבדיקה הגיעו באיחור רב, לאחר שהוחלט לפנות את הילד לבית החולים רמב”ם. גם שם, למרבה הצער, לא השתפר מצבו של הילד.

בבי”ח רמב”ם הילד עבר סריקת CT ואובחן כסובל ממום מלידה מסוג AVM, שגרם לדימום במוחו. במהלך הניתוח שהתקיים במחלקה, הוכנס נקז לראשו של הילד להורדת הלחץ התוך מוחי. בשלב זה, על פי התביעה, היו שתי אפשרויות להמשך הטיפול בדימום: ניתוח לניקוז מלא של הדימום וכריתה של המום, או צנתור מוח לסגירת כלי הדם המדמם. לאחר ייעוץ שגוי עם הצוות הבכיר, הוחלט להעביר את הילד למחלקת טיפול נמרץ ילדים ולטפל בו שמרנית בלבד, ולדחות את המשך הטיפול למחרת.

רק לאחר 11 שעות מרגע האבחון בוצע צנתור מוחי לילד, ורק 17 שעות לאחר האבחון בוצע הניתוח לניקוז הדימום. פעולות אלו בוצעו באיחור רב, והילד הפך למשותק ולחולה סיעודי, ללא יכולת לתקשר עם סביבתו.

לתביעה צורפה חוות דעת רפואית, של מומחה בטיפול נמרץ ילדים, שקובע כי ההתנהלות במד”א ובבית החולים בני ציון, הייתה רשלנית וחרגה מכל פרקטיקה סבירה, וכתוצאה ממנה הילד נותר עם נכות קשה. לפי המומחה, בהתנהלות תקינה וסבירה של כלל הגורמים המטפלים, הילד היה נשאר בריא וללא כל פגיעה.

המומחה מציין, כי בשיחת הטלפון בין מוקדן מד”א לאב הילד, היו תמרורי אזהרה ברורים: כאבי ראש, ערפול הכרה, והקאות דמיות – כל אלו היו סימנים ברורים לחשוד בלחץ תוך גולגולתי מוגבר, שהוא מצב חירום רפואי. עם זאת, המוקדן בחר לשלוח אמבולנס רגיל במקום אמבולנס טיפול נמרץ (אט”ן).

מומחה נוסף בנוירוכירורגיה ילדים ציין, כי הדימומים במוח, הנגרמים ממומים מולדים כמו AVM, אינם שכיחים בקרב ילדים, אך קיימת חשיבות להתערבות מהירה למניעת נזק משני, כתוצאה מעליית הלחץ התוך-מוחי. המומחה מדגיש, כי יש לבצע את הפעולות הדחופות ברצף וללא עיכוב.

לסיכום, המומחה קובע, שאם הניתוח השני וצנתור המוח היו מבוצעים מיד לאחר הניתוח הראשון, הילד היה צפוי לחזור לתפקוד מלא ללא נזק נוירולוגי.

התביעה, שהוגשה על ידי עו”ד אנה אונגר, מבקשת מבית המשפט, לחייב את מד”א ובתי החולים הנתבעים, לפצות את הילד ומשפחתו בפיצויי עתק. טרם הוגש כתב הגנה.