לגלות מחדש את השפה בבית
קבלו הצצה למקצוען של ליעד צוקר-אלדן והדר גיל, קלינאיות תקשורת התפתחות הילד, של כללית במחוז חיפה וגליל מערבי.
השתיים מספרות על חוויות המגיעות אליהן. “ביום רביעי אחד, אחרי עוד לילה שבקושי ישנתי בו, מצאתי את עצמי שוב בבית עם בני בן השנתיים. הגן סגור, השגרה התהפכה, והצעצועים שפעם מילאו לו שעות, פתאום לא עושים עליו רושם. הוא הסתובב רגע בסלון, ואז ניגש לחלון, הצביע ואמר אוטו. נעמדתי לידו, מביטה איתו החוצה. “נכון, אוטו. אוטו אדום. הוא נוסע מהר”.
“המילה “אדום” מיד יצאה לו בחזרה בפה קטן ומתרגש, כאילו גילה משהו חדש לגמרי. תוך דקות כבר חיפשנו יחד חפצים אדומים בבית, גלגלנו מכונית צעצוע ואמרנו שוב ושוב,
“נוסע מהר, עוצר”. לא תכננתי פעילות. לא הייתה הכנה מוקדמת. רק רגע קטן ופשוט, שהפך לשיעור שפה מלא חיים”.
דווקא בימים, שבהם אנחנו מוצאים את עצמנו יותר בבית, רגעים כאלה מתגלים כהזדמנויות זהב להתפתחות השפה. פעוטות לא צריכים הפעלות גדולות, הם לומדים מהעולם הקטן שסביבם, מהדברים שאנחנו אומרים. מהקול שלנו, מהחזרות, מההשתתפות שלנו במשחק. אז איך אפשר להפוך את השהות בבית למרחב עשיר בשפה?
ליעד צוקר אלדן והדר גיל, קלינאיות תקשורת, נותנות כמה כלים פשוטים שעובדים בכל רגע ביום.
להחליף שאלות בתיאורים: במקום “מה זה”, ו”תגיד”, פשוט לספר. לתאר בקול רך וברור מה קורה, “הכוס נופלת”, “האור דולק”, “הבובה ישנה”. הילד לא צריך לענות, רק להקשיב, לספוג, להשתתף.
להעשיר את אוצר המילים תוך כדי היום: כל פעולה יומיומית יכולה להפוך לשפה, ללבוש, לנעול, לנגב, לשפוך, לפתוח, לסגור. אלו מילים שהילדים שומעים בזמן אמת, בהקשר טבעי ושם הלמידה הכי חזקה.
לחזור ולפרש: גם כשאנחנו לא בטוחים למה התכוון, אפשר לבדוק,”אמרת “דו'”, התכוונת כדור? התגובה שלו תכוון אותנו והדיאלוג יזרום.
להרחיב משפטים קטנים: הוא אומר “חתול”? נהדר. אני עונה, “נכון, החתול יושב לנוח”. כך מילה אחת הופכת למשפט ומשם הדרך ארוכה ומרגשת.
להוסיף תנועות וגסטות: יד שמבקשת, אצבע שמצביעה, תנועה שמלווה את המילים, כל אלה מחזקות את ההבנה ומשאירות את הילד קשוב ומעורב.
לתת בחירה אמיתית: “כפית או מזלג?”, “כדור או לגו”?, בחירה היא לא רק עצמאות, היא גם שפה.
קריאה משותפת, אין חוקים: ליעד והדר מזכירות, לא חייבים לקרוא כל מילה. אפשר לתאר תמונה, להמציא סיפור קטן, לעצור ולהרחיב. “הנה כבאית. היא צופרת טו‑טו. היא נוסעת לכבות שריפה, ויש לה צינור ארוך”. הספר הופך מרגע סטטי להרפתקה משותפת.