תביעת 2.5 מיליון שקלים נגד ביה”ח בנהריה
החלטה שגויה: תביעת רשלנות רפואית הוגשה בימים האחרונים, על סך 2.5 מיליון שקלים לפחות, נגד המרכז הרפואי לגליל בנהריה, ונגד משרד הבריאות המפעיל אותו, בשל התעקשות של הצוות הקרדיולוגי, שהתעקש לנסות לפתוח עורקים חסומים בסדר הפוך. עורך הדין רן שפירא, שהגיש את התביעה, בשמו של ע’, קשיש בן 72, טוען בתביעה, שהדבר גרם לעיכוב משמעותי בהצלת המטופל ולכישלון בצנתור, בשל נימוק של עלייה בחום.
הקשיש הגיע לבית החולים בנהריה, עם כאבי חזה, שנמשכו לדבריו יומיים רצופים. בבדיקות אותן עבר, אובחן אוטם חריף בשריר הלב בקיר התחתון, והוא אושפז ביחידה לטיפול נמרץ לב, לצורך צנתור דחוף.
לדברי עו”ד שפירא, הצנתור שבוצע למחרת, גילה תמונה מורכבת: העורק הכלילי הימני נמצא חסום לחלוטין, בחסימה כרונית מלאה, ואילו העורק היורד הקדמי, העורק המרכזי, המזין את החלק הקדמי של הלב, נמצא צר בכ-90 אחוזים.
לדברי ד”ר יואל אוביל, מומחה לניתוחי לב וחזה, שחוות דעתו צורפה לתביעה, אנטומיה שכזו מעידה על כך, שכ-70 אחוזים ממסת השריר של חדר שמאל – החדר המזרים את הדם המחומצן לכל הגוף – עומדים בסכנה, והדרך היחידה להסיר את הסכנה משני האזורים גם יחד, היא לפתוח תחילה את העורק היורד הקדמי. פתיחתו הייתה מזרימה דם גם לדופן הקדמית של הלב וגם בזרימה עוקפת, לדופן התחתונה, שכבר עברה אוטם.
לדברי ד”ר אוביל, מדובר בפעולה פשוטה יחסית, עם סיכויי הצלחה גבוהים. לעומתה, ניסיון לפתוח חסימה כרונית מלאה בעורק הימני, הוא פעולה שסיכויי הצלחתה נמוכים לאין שיעור.
אלא שעל פי הנטען בתביעה, המצנתרים בבית החולים גליל נהריה, בחרו בדרך ההפוכה: הם ביצעו ניסיונות חוזרים ונשנים לפתוח דווקא את העורק הימני החסום והניסיונות כשלו. העורק היורד הקדמי, שפתיחתו הייתה קריטית, הוזנח ונותר סגור.
על פי הנטען, מיד לאחר כישלון הצנתור, החלה הידרדרות במצבו של ע’. הוא פיתח בצקת ריאות קשה, עבר אירועים חוזרים של הפרעות קצב מסכנות חיים, שחייבו שוקים חשמליים. הוא הורדם והונשם, ובהמשך נזקק גם לקוצב לב זמני ולטיפולי דיאליזה, עקב קריסת תפקוד הכליות. על פי חוות הדעת, מצבו של המטופל באותו שלב, חייב פעולה דחופה. שריר הלב המשיך לסבול ממחסור באספקת דם, לחץ הדם ומחזור הדם לא היו יציבים, וחלק נרחב משריר הלב היה נתון בסכנה לנזק בלתי הפיך.
במצב כזה, כך נטען בחוות הדעת, הנחיות איגוד הלב האמריקאי, אינן מותירות מקום רב לשיקול דעת לרופאים: יש לבצע ניתוח מעקפים בדחיפות, ובמקביל להיעזר בבלון המוחדר לעורק ומסייע זמנית ללב להזרים דם ולהפחית ממנו את העומס עד לביצוע הניתוח.
לדברי ד”ר אוביל, מדובר בהמלצה רפואית מנדטורית, שסטייה ממנה, כלשון חוות הדעת, “מהווה סטייה מרמת טיפול סבירה ומקובלת”.
אולם על פי הנטען, הניתוח הדחוף לא בוצע. יתרה מכך: כשתוכננה העברתו של ע’ לניתוח בבית החולים שיבא, נכתב ברשומות הרפואיות, כי ההעברה נדחתה “בשל עליית חום”. בחוות דעתו קובע ד”ר אוביל, כי מדובר ב”נימוק רפואי, שלעניות דעתי לא מצדיק דחיית ניתוח מציל חיים. החלטה שלהערכתי, לא הייתה נלקחת בשום מוסד רפואי עם רפואה סבירה”.
לדברי ד”ר אוביל, אילו ע’ חובר לבלון תוך ותיני והועבר לניתוח מעקפים בתוך שעתיים-שלוש מכישלון הצנתור, היה נמנע בהסתברות גבוהה ביותר, התדרדרות במצבו.
לדברי עו”ד שפירא, בשל הימנעות הרופאים מפעולה על פי הפרקטיקה המקובלת, מצבו של ע’ המשיך להתדרדר עד שנקלע לדום לב, שחייב החייאה. כאשר הופסקו חומרי ההרדמה, בתחילת אוקטובר, ע’ לא התעורר כראוי. בדיקת סי-טי מוח העלתה, כי הוא סובל מאוטמים במוח, ובבדיקה נוירולוגית נמצאה חולשה קשה בפלג גופו השמאלי. בהמשך קבעו הרופאים, כי ע’ סובל מנזק מוחי אנוקסי – שנגרם ממחסור בחמצן למוח, אשר נגרם בשל דום הלב וההחייאה.
ימים ספורים לאחר מכן הועבר ע’ לבית החולים שיבא. שם, על פי התביעה, נקטו הרופאים בדיוק את הגישה שנדרשה מלכתחילה: בצנתור שבוצע ב-11 באוקטובר 2023, נפתח העורק היורד הקדמי בהשתלת תומכן, בהצלחה מלאה ובתוצאה משביעת רצון. עוד התברר בשיבא, כי בניגוד להערכת הרופאים בנהריה, כלל לא נדרשה החלפת מסתם.
לדברי ד”ר אוביל, המטפלים הפעם קראו את המפה נכון, אלא שהטיפול הראוי בוצע באיחור של כשלושה שבועות, לאחר שהנזק המוחי כבר הפך לבלתי הפיך.
לתביעה צורפה גם חוות דעת נוירולוגית מאת ד”ר סרחיו ראובן אייכנבאום, מומחה בנוירולוגיה וברפואה פיזיקלית ושיקום, אשר בדק את ע’ וקבע, כי הוא סובל מחולשת פלג גוף שמאלי קשה, מפגיעה קוגניטיבית קשה ומאמנזיה אנטרוגרדית – חוסר יכולת לזכור כל אירוע שהתרחש מאז האירוע הלבבי. בחוות דעתו נכתב: “מצבו התפקודי הנוכחי מוגדר כסיעודי, המטופל מרותק למיטתו וזקוק לעזרה מלאה בביצוע כל פעולות היומיום וכן בשינויי תנוחה”.
ד”ר אייכנבאום קבע קשר סיבתי ישיר בין דום הלב וההחייאה לבין הנזק המוחי, והדגיש, כי ע’ היה עצמאי לחלוטין וללא כל חסר נוירולוגי עד לאשפוזו.
המומחים העריכו את נכותו הרפואית המשוקללת של ע’, בשיעור של כ-89 אחוזים: 60 אחוזי נכות לצמיתות בגין חולשת פלג הגוף, 60 אחוזים בגין הפגיעה הקוגניטיבית, ו-30 אחוזי נכות קרדיאלית. נכותו התפקודית, כך נקבע, מגיעה כדי תלות מלאה בזולת.
לדברי עו”ד רן שפירא, המקרה הזה קשה במיוחד, דווקא בגלל הסוף שלו: “ההוכחה הטובה ביותר לרשלנות נמצאת בתיק הרפואי עצמו. אותה פעולה בדיוק, שהמומחה קובע, שהייתה חייבת להתבצע בביה”ח גליל-נהריה, ביום הצנתור הראשון, בוצעה בשיבא שלושה שבועות מאוחר יותר – ובהצלחה מלאה. ההבדל היחיד הוא, שבינתיים עבר מרשי דום לב, החייאה ונזק מוחי בלתי הפיך. מאדם עצמאי לחלוטין הוא הפך לשבר כלי, סיעודי ותלוי בזולת בכל פעולה”.
במסגרת התביעה, שהוגשה בימים אלה לבית המשפט המחוזי, מבקש עו”ד שפירא, לחייב את המרכז הרפואי לגליל נהריה ואת משרד הבריאות המפעיל אותו, לפצות את ע’ על מלוא נזקיו, בסכום שלא יפחת מ- 2.5 מיליון שקלים. טרם הוגש כתב הגנה.