עברה טיפולים וניתוחים ברמב”ם ונותרה עיוורת בעין אחת

רשלנות רפואית: מחלת הגלאוקומה פוגעת באוכלוסייה רחבה. הטיפול בלחץ תוך עיני מוגבר, הוא בדרך כלל תרופתי, אבל לעתים נדרשת התערבות ניתוחית. זה מה שקרה לתושבת הצפון בשנות ה-60 לחייה, שנותחה שלוש פעמים במרכז הרפואי רמב”ם ונותרה עיוורת באחת מעיניה.

האישה, באמצעות עו”ד סאמי אבו ורדה, מומחה לתביעות נזקי גוף ורשלנות רפואית, הגישה לבית משפט השלום בחיפה, תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל ומשרד הבריאות.

בתביעה נטען, כי לפני כחמש שנים, התובעת הייתה בטיפול בקופת חולים כללית וקיבלה טיפות לאחת מעיניה, בשל לחץ תוך עיני מוגבר.

בהמשך, אושפזה האישה במחלקת עיניים בביה”ח בנהריה ולמרות הטיפול התרופתי, הלחץ בעין נותר גבוה.

כעבור כמה ימים היא אושפזה במחלקת עיניים ברמב”ם ועברה ניתוח באישפוז יום להשתלת מסתם גלאוקומה. כעבור כחודש הגיעה שוב למיון רמב”ם בשל כאבים בעין.

בהמשך היא עברה ניתוח חשיפה של צינורית המשתל וניתוחים נוספים, אולם למרות כל זאת איבדה את ראייתה בעין המנותחת. בהמשך עברה האישה  טיפולים ומעקב בביה”ח כרמל בחיפה.

בחוות דעת של פרופ’ מומחה ברפואת עיניים, שצורפה לתביעה, נאמר בין השאר, כי חשיפת צינורית המשתל כ-3 חודשים לאחר השתלתו, מהווה “אירוע חריג הנובע מכשל וחריגה מהפרקטיקה התקינה והסבירה”. כמו כן הביע המומחה תמיהה, על שהחולה שוחררה מאישפוז, כאשר מצבה “זועק להתערבות כירורגיית מיידית”.

לבסוף קבע המומחה, כי בשלושת הניתוחים שעברה “כשלו רופאי מחלקת עיניים והמנתח בביה”ח רמב”ם וחרגו באופן בוטה מהנכון, הנדרש והסביר ברפואת עיניים תקינה, אחראית, עדכנית וסבירה”. לדעתו של הפרופסור המומחה, למטופלת נותרה נכות של 28% לצמיתות.