“אני מאוד פגוע מהתנהלות הפועל חיפה כלפיי”

לאחר 53 שנים רצופות, בהן שימש הפיזיותרפיסט המסור של הפועל חיפה, עזב דובי שטיין את המועדון בטריקת דלת, על רקע מחלוקת סביב העסקת בנו. “הגעתי לסוף דרכי בהפועל חיפה. אני מאוד פגוע מהדרך בה הם התנהגו איתי”, אומר שטיין.
מה שמעניין הוא, שבאתר האינטרנט של המועדון, המשיכה להופיע תמונתו של שטיין.
מה גרם לך לעזוב את המועדון אחרי כל כך הרבה שנים?
בני דניאל עבד איתי בקבוצה. הוא עזר לי ועשה עבודה מעולה. למרות שדניאל קיבל גרושים, לא שכר של ממש, יום אחד אמרו לנו שזהו זה, שהוא לא יקבל יותר כסף. החלטתי שזה לא מתאים לי יותר, כי אני לא מוכן לעבוד בהתנדבות, לא אני ולא הבן שלי, ואגב, עבדתי שם עבור סכומים מאוד נמוכים.
עד כמה היה דניאל חיוני לקבוצה?
הוא היה מאוד חיוני. דניאל היה מגיע פעמיים בשבוע, עשה טיפולים ועיסויים. הוא היה איתם במחנה האימונים. מדובר באיש מקצוע מעולה, שעובד איתי גם במכון הפיזיותרפיה שלי.
עבור 2,000 שקלים בחודש, הפסיקו לו את העבודה?
אני לא נוקב בסכומים, אבל אפשר להגיד שאתה צודק.
זה נראה הזוי?
איני בעל הבית ואני לא מחליט. אני מרגיש מאוד לא טוב עם מה שקרה. התחושה שלי היא, שרמסו את כבודי.
זו החלטה סופית או שעדיין יש פתח לחזור לקבוצה?
נכון לעכשיו, אני לא בהפועל חיפה.
אתה נשמע מאוד פגוע?
מה חשבת? מה אתה היית עושה, אם היה קורה לך כזה דבר אחרי 53 שנים? ברור שאני מאוד פגוע.
מה היה רגע השיא שלך בהפועל חיפה?
היו לי כמה רגעי שיא. בשנת 74′ הקבוצה זכתה בגביע המדינה השלישי, עם המאמן יענקל’ה גרונדמן ז”ל. כולם בקבוצה הזו היו חברים טובים שלי. רגע השיא השני היה כמובן הזכייה ההיסטורית באליפות עם אלי גוטמן, והפעם השלישית היתה הזכייה האחרונה בגביע המדינה, עם הניצחון על בית”ר ירושלים במשחק הגמר.
היה שחקן במועדון אותו אהבת במיוחד, כזה שנוצר ביניכם קשר יוצא דופן?
כולם היו בניי, אין אחד מיוחד שעלה על כולם. אבל אם תתעקש, אגיד שאני זוכר לטובה במיוחד שחקנים כמו איציק אנגלנדר, אבא גינדין ויוחנן וולאך. זו היתה תקופת הזוהר שלי מבחינה חברתית.
כפיזיותרפיסט, הצלת קריירות של לא מעט שחקנים. אתה זוכר מקרה קשה במיוחד בו טיפלת?
היו המון מקרים כאלה. טיפלתי במקרים של שברים קשים מאוד, כמו של אילן שצקי, ששבר את הרגל ב-3 חלקים. היו לי מקרים של קרעים ברצועות הצולבות. לא רק שחקנים מהפועל חיפה, היו גם שחקנים מקבוצות אחרות שהגיעו אליי לשיקום. חלק מהשחקנים היו בטוחים שכבר גמרו את הקריירה ואז הקמתי והרמתי אותם על הרגליים. היה את גל אראל, שקרע את הרצועה הצולבת וטיפלתי בו בצורה מוצלחת, וראובן עטר, שגם הוא סבל מקרע ברצועה ועבר אצלי שיקום מוצלח ביותר וחזר לשחק אחרי שני ניתוחים. גם לטל בנין היה מקרה דומה, ויש עוד המון דוגמאות.
מה יחסר לך הכי הרבה?
אני עדיין לא יודע לומר, אולי אורח החיים המיוחד שהיה לי עם הקבוצה. הייתי איתם ב-35 מחנות אימון, הייתי שותף ב-4 גביעים ובאליפות אחת. זה אורח חיים, אי אפשר להתעלם מזה.
ב-53 השנים בהן עבדת במועדון, היו לך מריבות נוספות עם צוות מקצועי או הנהלה?
לפני הרבה שנים היתה לי מריבה אחת עם המאמן דאז, דוביד שווייצר ז”ל, וכבר הייתי למעשה מחוץ לקבוצה, אבל אז דוביד חזר בו. כעיקרון לא רבתי אף פעם עם אף אחד, עד העונה הזו, בה החליטו באופן חד-צדדי לקטוע את הקריירה שלי.
אתה מאשים את הבעלים יואב כץ?
אני לא מאשים אף אחד.

מהפועל חיפה נמסר: “דובי שטיין אדם יקר, אהוב ומוערך. בשל סיבות אישיות, הוא לא היה יכול לתת מעצמו למועדון כפי שהיה בעבר, ולכן קיבל אישור לשבץ במקומו את בנו בעבודה מול הקבוצה, כחלק משירותי המכון לפיזיותרפיה, מה שהגדיל משמעותית את העלויות הכספיות. נמסר לדובי, כי לא ניתן להמשיך במתכונת כלכלית זו. הבעלים יואב כץ מעריך מאוד את דובי שטיין ברמה האישית והמקצועית, ועמד על רגליו האחוריות מספר פעמים בשנים האחרונות, כדי שיישאר במערכת”.